שאלת המניע

בפרשת השבוע אנו פוגשים באדם הראשון שהצטרף מיוזמתו האישית לעם ישראל וקיבל את תורתו. מה הביא את יתרו שחי כל ימיו כמדייני לעזוב את ארצו ואת מולדתו וכל אשר לו, ולעשות צעד אמיץ זה? בשאלה זו נחלקו חכמינו ז"ל:
"וישמע יתרו כהן מדין – מה שמועה שמע ובא ונתגייר? ר' יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע, רבי אליעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע, רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא" (זבחים קטז, א).
ברובד הבסיסי ביותר ניתן להניח שתנאים אלה חלוקים בשאלת העיתוי לבואו של יתרו, נושא שאכן דנו בו חכמים באותה גמרא. אפשרות פשוטה אחרת היא שהם נחלקו בשאלה איזה אירוע מבין השלושה הללו עשה את הרושם הגדול ביותר על אומות העולם, ופרשנות זו יכולה להסתייע בפסוקים השונים שכל אחד מביא לחיזוק עמדתו.
אולם ניתן להציע גם תובנה שונה לפיה המחלוקת בין התנאים היא בשאלת המניע: מה עשוי לגרום לאדם לעזוב את עמו, לשנות את אורחות חייו ולקבל על עצמו את דת משה וישראל? רבי צדוק הכהן הורה בספרו "רסיסי לילה" שבפעם הראשונה שמוזכרת תופעה מסוימת בתורה, מגלה לנו תורתנו את הנקודה המהותית והשורשית של אותו עניין. יתכן, אפוא, שחכמינו בדרשותיהם הללו באו לעמוד על הגורם המהותי והמרכזי שעשוי להביא אדם לקבלת עול תורה ומצוות.
בעיני רבי אלעזר המודעי גורם זה חייב להיות מתן תורה, האמונה הצרופה והיסוד הרוחני – דתי, הם המניע הרציני היחיד שבא בחשבון. אמנם סיפור מתן תורה מופיע לאחר בואו של יתרו, אבל לדעת רבי אלעזר אימוץ האמת שנחשפה בהתגלות ה' בסיני היא ההסבר הבלעדי שיש לקבל, גם אם יהא עלינו לגייס לשם כך את העיקרון שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
רבי יהושע מצביע על היבט שניתן להגדירו כלאומי. יתרו שמע שעם ישראל נוחל ניצחון צבאי אדיר מול מעצמת הטרור העמלקית, הוא מתרשם מכך שמדובר בעם מלוכד של גיבורים שהם כוח עולה בזירה הבין – לאומית, ולעם כזה הוא רוצה להצטרף.
בעיני רבי אליעזר, לעומת זאת, אדם העושה מסע כה גדול וקשה כדי לקבל תורה שוקל היטב את הכדאיות האישית. לשיטתו, יתרו שמע על קריעת ים סוף, שהיתה בלי ספק נס גלוי, ואמר בליבו שמשתלם להצטרף לעם ש-ה' עושה לו ניסים. יתירה מזו: נס קריעת ים סוף הסתיים בביזת הים שבה אספו שלל יותר מאשר הוציאו ממצרים (במד"ר, יג), כך שהאינטרס האישי מזמין הצטרפות.

יש בפרשנות זו של דברי חז"ל כדי ללמד זכות על כל נכרי הבא להסתפח לעם ישראל, יהא המניע שלו אשר יהיה. בין אם המחקר הרציונאלי מובילו להכרה באמיתות התורה, בין אם נקודה יהודית פנימית או היסטורית מחברת אותו לעם ישראל, ובין אם נטיית הלב אחר תועלת כלשהי מושכת אותו לבוא ולהצטרף. אכן, לפי כל הדעות משבחר לבוא, יצטרך לקבל על עצמו עול תורה, שהרי מדברי כל שלושת בעלי המדרש עולה שיתרו הגיע בשל מתן ובעקבותיו או שהגיע לפני מתן תורה, וכיוון שכך היה בין מקבליה.
יש בפרשנות שהצענו גם כדי ללמד על הלגיטימציה של כל המנסים לקרב יהודים רחוקים לתורה ולמצוות. יש מהם המנסים לשכנע באמיתות האמונה כדרכו של ר"א המודעי, ויש הבאים מעולם המחשבה של סגולת ישראל וכלל ישראל ושיטת רבי יהושע בידם, ואילו אחרים מבקשים לשכנע רחוקים שיבואו מתוך שיקול תועלתני, וטענתם שהחי על פי תורת ישראל שכרו בצידו, שכן הוא יזכה לחיים טובים יותר. לפי דרכנו יכולים הם לסמוך על שיטת רבי אליעזר.
יצוין כי שלוש השקפות אלה חוזרות ונשמעות גם לגבי סוף דרכו של יתרו עם ישראל. בספר במדבר (י, ל) משיב יתרו להצעת משה להמשיך בדרך אל הארץ המובטחת ואומר: "לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ". מה הניע את יתרו לעזוב ולחזור לארצו? רבי אלעזר המודעי נאמן לתפיסתו את יתרו כמי שדבק בתורה, ולדבריו אמר יתרו בליבו: "כלום הנר מהנה אלא במקום החושך, מה אני מהנה בין משה ואהרן, אלך לארצי ואגייר את כל בני המדינה ויבואו ללמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה" (מכילתא יתרו א,). לפי מדרש אחר אמר יתרו: יש לי ארץ ומשפחה שהשארתי במדיין, ולדברי דרשן זה הגורם הלאומי – חברתי הוא שמניע אותו לעשות את הדרך חזרה. בילקוט שמעוני (תשכ"ו), לעומת זאת מופיע שיתרו נימק את חזרתו באומרו: "יש לי ארץ ויש לי נכסים, ודיין הייתי בעירי", ועל פי דברים אלה מסתבר שהשיקול האישי – האינטרסנטי הוא שהכריע לבסוף את הכף.
לאור הדברים הללו יש מקום להסיק כי הדרך היותר נכונה ואידיאלית עבור כל מי שבא להסתופף בצל כנפי השכינה עוברת דווקא דרך התחברות לתורה, שכן רק על פי רבי אלעזר המודעי נדלק יתרו באש התורה עד שהפך ללפיד המעביר את האש הלאה.
כך או כך מסתבר שאת ההתחברות המושלמת לעם ישראל ולתורתו ניתן למצוא אצל הצאצאית הרוחנית הגדולה של יתרו, הלא היא רות המואביה הקוראת את הקריאה הגדולה: "עמך עמי, אלקיך אלקי, ולכל אשר תלכי אלך". בהכרזה זו משתקפים, כך נראה, שלושת המרכיבים עליהם עמדנו גם יחד: ההתחברות הלאומית לעם ישראל – "עמך עמי", ההתקרבות הדתית – רוחנית אל אלוקיו – "אלוקיך אלוקי", ואליהם מצטרף המימד האישי: הרצון להיות קרובה אל חמותה הטובה אליה כאם לביתה – "לכל אשר תלכי אלך". לא בכדי הפכה רות לאימם של גרים, בעוד שיתרו שמע שמועה ובא , אך לבסוף קם והלך.
(יתרו תשס"ה)