אהרון פרנקל, פדואל
זכה יתרו כהן מדין, הגר הראשון, שסיפורו קדם למתן תורה. באופן דומה גם בחג השבועות לפני קריאת פסוקי מתן תורה אנו קוראים את סיפור מגילת רות שהייתה הגיורת הראשונה.
שאלה מעניינת היא מדוע נכתבה פרשה זו דווקא כאן בין מלחמת עמלק למתן תורה. כותב האבן עזרא : "למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה, בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל, הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל", עי"ש. נרחיב מעט את הדברים.
בסיפור התורה על חייו של יתרו רב הנסתר על הנגלה. בשל כך אנו מוצאים בחז"ל דעות שונות בהתייחסות אליו. מחד גיסא, חז"ל מזכירים לנו את תחילת דרכו כעובד ע"ז ובשל כך יצא ממנו יהונתן בן גרשם, ומנגד מלמדים אותנו על צאצאיו מבני יונדב בן רכב שזכו לברכתו של ירמיהו (פרק ל"ה) ומאוחר יותר ישבו בלשכת הגזית.
סיפור חייו הנסתר מלמד על דרכו המסובכת מלאת ייסורים אל חיק עם ישראל. חז"ל מספרים (סוטה יא.) שהוא היה מיועצי פרעה בעצה של "הבה נתחכמה לו" ביחד עם בלעם ואיוב, או על פי דעה אחרת (שמו"ר פכ"ז) הוא היה בעצה אחת יחד עם עמלק. הוא הצליח לברוח מן העצה וזכה לשכר גדול.
כבר מהסיפור הראשון בפרשת "שמות" על גירוש בנותיו מהבאר אנו למדים ברמיזה על הנידוי שסבל לפי שפרש מעבודה זרה (רש"י שם).
בפרשתנו בסוף פרק י"ח נכתב "וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו", אך איננו יודעים האם חזר לעם ישראל או לא, ומצאנו על כך דעות שונות בחז"ל. פרשה זו מחוברת אל הנאמר בפרשת "בהעלותך" (במדבר י'): " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה…לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ… וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֹא אֵלֵךְ: כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ. וַיֹּאמֶר, אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ: כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ, חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָיִם. וְהָיָה, כִּי-תֵלֵךְ עִמָּנוּ: וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא, אֲשֶׁר יֵיטִיב ד' עִמָּנוּ–וְהֵטַבְנוּ לָךְ." התורה לא נותנת לנו תשובה האם נענה יתרו לבקשתו של משה או לא.
תשובה חלקית ניתנת בספר שופטים (א'): "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים, אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה, מִדְבַּר יְהוּדָה, אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב אֶת-הָעָם".
דרשו חז"ל ב"ספרי": "והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא, וכי מה טובה הטיבו לו, אמרו כשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה אמרו כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו נתנוהו ליונדב בן רכב חלק בראש… "
מאוחר יותר כאשר שאול יוצא להילחם בעמלק, הוא פונה אל צאצאי יתרו: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי, פֶּן-אֹסִפְךָ עִמּוֹ, וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם; וַיָּסַר קֵינִי, מִתּוֹךְ עֲמָלֵק." (שמו"א ט"ו).
הקירבה של יתרו לעמלק אינה מקרית. המדיינים שכנו בסמוך לעמלק באזור הנגב (כך לדוגמה בשופטים ו' במלחמת גדעון במדיינים נכתב "וכל מדין ועמלק ובני קדם"). גם בלעם בן בעור רואה את הקרבה הזו ומבליט את הניגוד ביניהם:" וַיַּרְא, אֶת-עֲמָלֵק, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד. וַיַּרְא, אֶת-הַקֵּינִי, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: אֵיתָן, מוֹשָׁבֶךָ, וְשִׂים בַּסֶּלַע, קִנֶּךָ. "(במדבר כ"ד). וכפי שמנמק רש"י את סמיכות הפסוקים: "לפי שהיה קיני תקוע אצל עמלק". ומוסיפים חז"ל (סנהדרין קו.): " וירא את הקיני וישא משלו, אמר לו בלעם ליתרו: קיני, לא היית עמנו באותה עצה, מי הושיבך אצל איתני עולם?".
יוצא אפוא, כי לא בכדי נסמכה פרשת יתרו למלחמת עמלק. עמלק מנסה לפגום בקדושה של עם ישראל הנמצא בראשית תהליך גאולתו, בדרכו למעמד קבלת התורה, לקרר את ההתלהבות ("אשר קרך בדרך"). מעניין כי ארבעים שנה מאוחר יותר גם המדיינים מייעצים עצה ומנסים לפגום בקדושת עם ישראל לקראת הכניסה לארץ ישראל. אם עמלק מנסה לעכב את עם ישראל מלקבל את התורה, הרי שמדין מנסים לעכב את עם ישראל מלקבל את הארץ. שניהם נלחמים במתנות שנתן לנו הקב"ה, תורה וארץ ישראל. לכן שניהם עונשם קשה: "מחה תמחה את זכר עמלק" – " צרור את המדיינים".
על רקע זה, בניגוד מוחלט למדין ועמלק שהיו כור ההיתוך שלו, מתעצמת דמותו של יתרו. ברור שהוא עובר תהליך נפשי מייסר. הרי הוא, יתרו, היה יושב בכבודו של עולם, והוא קם ועוזב הכל, מתרחק מעמלק וממדין ובא אל המדבר אל חתנו. הביטוי "ויחד יתרו" יש בו מן השמחה אך יש בו גם מן הצער, וכפי שמדגיש כאן רש"י (על פי הגמ' בסנהדרין צ"ד). אך יחד עם הצער השכיל יתרו להבין שעם שזכה לקריעת ים סוף ומלחמת עמלק ראוי לו להצטרף אליו. יפה פרשה זו להיות מבוא לקבלת התורה.
(יתרו תשעב)