השם 'קל וחומר', פירושו ושתי צורותיו

שתי בעיות עיקריות נדונות בספרות הפרשנית ואצל החוקרים בנוגע לשם 'קל וחומר'. האחת: חיבור 'מין בשאינו מינו', 'קל' הוא תואר השם ו'חומר' הוא שם עצם; השנייה: היחס בין השם 'קל וחומר' לצורותיו. אף שיש שתי צורות שימוש: 'קל וחומר' ו'חמור וקל', השם מתייחס לכאורה רק לצורה אחת.
הבעיה האטימולוגית מובהרת היטב אצל אדולף שווארץ ('קל וחומר בספרות התלמודית') בפתיחת ספרו: "לא אוכל להתאפק מהעיר בראשית חקירותי ע"ד מהות הקו"ח על העובדא כי השם 'קל וחומר' השגור בפינו, לא רק בלתי-מדויק אלא גם משובש הוא, וכי מראשית היותו היה נקרא 'קול וחומר', וזה שמו הראוי שנקרא לו גם לעתיד. על הרכבה מוזרה של תואר-השם או שם עצם מורגש, עם שם עצם מופרש, לתואר אחד מלאכותי, אין איש יכול לעבור בהסח הדעת".
אבירם רביצקי ('השפעת הלוגיקה האריסטוטלית על הבנת דרכי הדרשה ההלכתית בימי הביניים') מציג בעבודתו שלוש שיטות המתמודדות עם הבעיה הראשונה. שיטות אלו מעוררות את הקושי ופותרות אותו מתוך הסמנטיקה הפרשנית שלו. אולם "שווארץ פותר אותו באמצעות שינוי הגירסה" ― קול וחומר, בחולם מלא, במקום קל וחומר. בין יתר הוכחותיו מסתמך שווארץ גם על כתב יד ואטיקן, אסימני 66 (רביצקי,עמ' 293). פרופסור שמא פרידמן כבר קבע שהנוסח 'קול וחומר' הוא הנוסח הקדום. קביעה זו מקובלת בעולם המחקר ומייתרת למעשה את שלל ההסברים הפילולוגיים המובאים בעבודתו של רביצקי כניסיון לפתרון ה'בעיה'.
אבירם רביצקי מגדיר את הבעיה השנייה כך:
[…] ברור כי הבעיה הנדונה בקטע זה היא היחס שבין 'מהות הקל וחומר' ובין תיבות 'הקל וחומר'. לאמור, הבעיה היא בעיה סמנטית: היחס שבין ה'שם' ובין ה'עניין'. הבעיה נוצרת מכך ש'מהות הקל וחומר' כוללת שתי צורות לימוד: א. נושא קל ויש בו חומר, ילמד על נושא חמור שיהיה בו חומר. ב. נושא חמור ויש בו קולא, ילמד על נושא קל שתהיה בו קולא. ברור כיצד המונח 'קל וחומר' הוא שם לצורה הראשונה, אך כיצד ניתן לומר כי הוא שם גם לצורה השנייה? הלא השם לצורה השנייה הוא חמור וקולא (או חמור וקול).
בעייתיות זו מתוארת אצל רוב פרשני המידות בניסוחים שונים. ברם אבירם רביצקי היטיב לנסח את הבעייתיות, בעיקר בזכות לשונו המודרנית.
יאיר חיים בכרך (מר קשישא) משיב על קושי זה בקצרה ובאופן לקוני. הוא מסכם בדבריו הקצרים את דברי הפרשנים האחרים שהתייחסו לשאלה זו: "[…] דלמא נקט ק"ו ולא חמור וקל, ותירץ [בעל 'הליכות עולם'] מפני שהוא הרוב, אי נמי שהוא ק"ו שבתורה ואביה ירק ירק וגו'. ונראה לי עוד דניחא לתנא להקדים החסד, כידוע שכל כשר פטור ומותר וטהור מצד החסד". ההסבר הראשון של בעל 'הליכות עולם' מבוסס על סטטיסטיקה ומסבר את האוזן, אך לא כן שאר הסבריו. לדברים אלו יש להוסיף את ההסבר הכללי הטמון בדרכי לשון חז"ל שלפיו חכמים נוטים להקדים שם קצר לשם ארוך.
(יתרו תשעב)