הרב שי פירוןרבי שמואל מסוכטשוב – ה'שם משמואל'
שתי גישות בהסברת מצוות ה'. האחת מבקשת לנסות להסביר את המצוות גם בכלים מדעיים הידועים לנו. לדוגמא, מחקרים אודת ברית מילה, מצביעים על תועלת רבה, כגון: בצמצום של זיהומים במערכת השתן, סרטן הערמונית ומחלות מין. "ברית מילה שקולה לחיסונים אצל ילדים", הסביר פרופסור בריאן ג' מוריס מאוניברסיטת סידני שניהל את אחד המחקרים. האם גישה זו מעמיקה את האמונה בה'? האם כדאי ונכון למצוא הוכחות מדעיות לדבר ה'?
בפרשת השבוע אנו למדים על מצוות קידוש החודש: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (י"ב, א'). קריאה פשוטה של הפסוק מבהירה שניסן הוא החודש הראשון בין חודשי השנה. " הַחֹדֶשׁ הַזֶּה". בפסוקים אלה מכריעים לכאורה את המחלוקת אודות תאריך בריאת העולם. "תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות… רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות…בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל" (ראש השנה, י' ע"ב – י"א ע"א). לדעת רש"י, המילה "זה" לא מתייחסת רק לבחירת החודש אלא גם לדרך בה מזהים את תחילתו. "נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו כזה ראה וקדש". על אף היכולת הטבעית לזהות את רגע תחילת החודש, מדגישה התורה שמשה למד פעולה טבעית זו בדרך על- טבעית מה'.
* * *
בעיירה סוכטשוב קמה קהילה מפוארת. תלמידו של רבי מנחם מנדל מקוצ'ק, ר' אברהם, עקר לעיר והקים בה שושלת חסידית מפוארת. בהמשך לתפיסת בית פשיסחא, שילב ר' אברהם בין למדנות וחריפות לחסידות ועבודת ה'. ספרו המפורסם על הלכות שבת, 'אגלי ט"ל' הוא מופת למדני עם הקדמה רעיונית רוחנית. הנהגתו באדמו"רות הייתה שונה בתכלית מהמקובל באותם ימים: " כל אדם יכול להושיע לחברו על ידי תפילתו. אלא בתנאי שצרתו של חברו תהא נוגעת עד נקודת לבו ובצרתו יהא לו צר, אבל אין זה דבר קל להרגיש במידה כזאת את צרתו של חברו עד שיראה אותה כצרתו ממש, כי לכך צריך להיות איש המעלה…" הרב לא ראה את המופתים כנס אלא כביטוי לרגישות אנושית. תפילה עמוקה היא המחוללת שינוי. ב – 1855, תרט"ז, בקוצ'ק נולד בנו, רבי שמואל, שלימים הפך לממשיך דרכו. כמסורת סוכטשוב, שילב רבי שמואל חסידות ולמדנות. ספרו הגדול 'שם שמואל' הוא מופת של חיבור דעת, רוח גדולה ונשמה עמוקה.
וכך ביאר בספרו את פסוקנו. ההכרעה הרואה בניסן ראש חודש של העם היהודי אינה מקרית: "בוודאי עולם הנסים נברא בניסן ועולם הטבע בתשרי. וע"כ ישראל שכל מציאותם היא דרך נס, שהרי לפי הוראת המזל אברהם אינו מוליד ולא הי' כלל יצחק בעולם, ואף גם אחר הוייתו פרחה נשמתו בעת העקידה וחזרה נשמתו אליו כעין תחיית המתים, וע"כ בפסח נולד יצחק, ע"כ מונין החדשים מניסן, ולא מנה בו אדם הראשון שהוא מעולם הטבע… וזה צריך כל איש לשים אל לבו, שמאחר שכל הוייתנו הוא דרך נסית אין לפחד מפני חמת המציק הן רוחני הן גשמי, כי הגם שלפי חשבון הטבע יש לפחד, מ"מ מצד שלמעלה מהטבע אי' חמת המציק, עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".
דווקא רבי שמואל, בנה של החסידות הלמדנית, מבקש להדגיש שהנהגת העולם כלפי ישראל אינה אלא הנהגה שמעל הטבע. מלכי אומות העולם יפעלו על פי מראה עיניים. לא כן בית ישראל המונהגים על ידי ה' המורה להם כיצד ינהגו גם בפעולות טבעיות. לכן: "זה הוא ענין כל יעודי התורה כמ"ש הרמב"ן שלפי הטבע לא יכרת זה שאוכל חלב ודם וכדומה, אבל הכרת הוא במה שלמעלה מהטבע".
הניסיון להסביר בדרך הטבע את מצוות התורה הוא החמצה. גם את מצוות קידוש החודש, פעולה טבעית לכאורה, אנו עושים על פי מה שלמד משה מה'. זו הנחיה עמוקה למצוא את האיזון בין הנהגת הטבע לבין זו שלמעלה מהטבע. לתפילה, לחיבור לאלוקות, לאהבת ה', להתמסרות, לרצון להנכיח את ה' בעולם.
(בא תשעז)
