ד"ר יצחק קניגסברגבמסגרת הבאת החומרים למלאכת המשכן כתוב: "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים" (שמות לה' , כז'-כח'). הקב"ה הגדיר למשה את שני סוגי השמנים: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שם כז',כ'). "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם: וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ
וְשֶׁמֶן זַיִת הִין: וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה"(שם ל',כג')
השמן למאור היה מן הזן המשובח ביותר – זַיִת זָךְ כָּתִית, ואילו השמן בשמן המשחה היה שֶׁמֶן זַיִת פשוט.
נשאלת השאלה: מדוע נצטוו לקחת שמן זַיִת זָךְ כָּתִית להדלקת מנורת המאור, ולהסתפק ב שֶׁמֶן זַיִת רגיל להכנת משחת הקודש, שנמרח על אוהל מועד וכלי המשכן לאחר הכנתם, ועל הכוהנים, כחלק מהקדשתם לעבודה במשכן?
לפי רש"י: "זך – בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות (פו', א) מגרגרו בראש הזית וכו': כתית – הזיתים היה כותש במכתשת, ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהו בו שמרים".
גם בימינו משתמשים בהגדרת "כתית" לשמן בדרגת איכות גבוהה המיועד לאכילה, ואילו "שמן זית" מיועד למאור, ולשימוש במוצרים לסיכת הגוף, ולא לאכילה. כתית, הוא למעשה שם כולל לאחוזי רמת החומצות החופשיות בשמן הזית. ככל שרמת החומציות נמוכה יותר, כך רמת הכתית נחשבת לטובה יותר. איכות השמן נגזרת מסוג הזיתים , ממועד המסיק ומאופן הכנתו. הזית הנפוץ באזורנו הוא הזית הסורי (הצורי) שמקורו בצור, ובו השתמשו בימי קדם. פירותיו עסיסיים וטעמם עשיר וארומאטי. נחלתו של שבט אשר בגליל המערבי, הקרוב לצור, תואמת את הנאמר בברכת משה: "וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ". (דברים לג',כד'). רצוי למסוק את הזיתים בתחילת שלב ההבשלה. זהו שלב הביניים בו הזית בגוון שבין ירוק לשחור. בהפקת השמן יש שני סוגי כבישה: כבישה חמה שנותנת שמן באיכות נמוכה, וכבישה קרה
( עד 27 מעלות), הנותנת את שמן הכתית באיכות גבוהה, שבה החומציות אינה עולה על 1% .
בציווי על בניית המשכן וכליו, המוטיב המרכזי העובר כחוט השני בכל פריט הוא: טוהר ושלמות. הקב"ה קבע מידות מדויקות לכל כלי המשכן, להיכל ולחצר המשכן. ארון העדות, שלחן לחם הפנים ומנורת הקטורת, היו עשויים מעצי שיטים ומצופים זהב טהור. המנורה הייתה עשויה מקשה אחת, מכיכר זהב טהור ( 24 קרט = 100% זהב טהור) על ירכה, קניה, כפתוריה, פרחיה וגביעיה. אסור היה להשתמש בסגסוגת של זהב עם מתכות אחרות (18 קרט = 75% זהב טהור 25% מתכות אחרות).
גם בעבודות המשכן השלמות שלטה בכיפה. על הפרה האדומה נאמר : "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט',ב'). גם הקרבנות היו צריכים להיות ללא פגם גופני: "וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב אִם זָכָר אִם נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי ה' " (ויקרא ג',א') וכ"ו. וכך פסק הרמב"ם: (הלכות איסורי מזבח פרק א ,א') "מצות עשה להיות כל הקרבנות תמימין ומובחרין שנאמר 'תמים יהיה לרצון', זו מצות עשה".
גם הכוהנים ששימשו בקודש היו צריכים להיות שלמים בגופם ובנפשם: "כל כהן שיש בו מום בין מום קבוע בין מום עובר לא יכנס למקדש מן המזבח ולפנים שנאמר 'אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש" (רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ו,א') ,
הדרישה לשלמות, ללא פגם וללא רבב, שאפפה את עבודת הקודש, מצאה את ביטויה בהדלקת מנורת המאור עם "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית" ולא עם שמן זית רגיל. נשאלת השאלה: האם יש הבדל במראה הלהבה המתקבלת משני סוגי שמנים אלה?
כדי לענות על כך, ננסה להבין את מנגנון יצירת אור הלהבה. כדי שתתבצע בעירה, יש צורך במקור דלק (שמן, שעווה, נפט וכ"ו) וחמצן (באוויר). לאחר הדלקת הפתילה, נוצרת תגובה כימית בין אדי הדלק, המורכבים ממולקולות המכילות פחמן ומימן, לבין החמצן, כדי לקבל פחמן דו חמצני ומים, תוך פליטת חום רב. חלק גדול מהפחמן אינו מגיב מיד עם החמצן, אלא מתלהט עקב החום הרב, תוך יצירת האור הצהוב האופייני של הלהבה. תהליך זה יימשך, כל עוד יש אספקה של מקור דלק צלול ואחיד – שמן זית זך כתית. כאשר השמן מכיל חלקיקים זרים (שמרים בשמן זית רגיל) שיחדרו לאזור התלהטות הפחמן, הם יגרמו לתופעות לוואי ולאי אחידות הלהבה.
שלא כמו השמן למאור, השמן למשחה היה חלק מתערובת של בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר, קִנְּמָן בֶּשֶׂם, קְנֵה בֹשֶׂם וְקִדָּה. בתערובת כזאת אין הבדל נראה לעין בין שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית משובח לבין שֶׁמֶן זַיִת פשוט.
זאת הסיבה לכך שמשה נתבקש לקחת: שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" , ו שֶׁמֶן זַיִת רגיל למשחת הקודש.
(ויקהל פקודי תשעג)
