במכת הכינים נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם"
(שמות ח'). הכינים הן טפילים חיצוניים המתקיימים ממציצת דם של יונקים ועופות.
הריגת הכינים מוזכרת בדיון הלכתי במסכת שבת (קז, ב): "רבי אליעזר אומר: ההורג כינה בשבת – כהורג גמל בשבת. מתקיף לה רב יוסף: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה, דאינה פרה ורבה. אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין – לא פליגי". רבנן סוברים שהכינה אינה פרה ורבה כשאר השקצים והרמשים, ולכן מותר להרוג אותה בשבת.
על השאלה : אם כך היאך היא פרה ורבה? עונה הרמב"ם (הלכות שבת, יא'): "ומותר להרוג את הכנים בשבת מפני שהן מן הזיעה"!
היום ברור שהכינים, בדומה לשאר יצורי החי, פרים ורבים מזכר המפרה את ביצי הנקבה, ומהן בוקעים הכינים.
עובדה זאת לא הייתה ידוע לחז"ל וגם לא לרמב"ם ולפוסקי הלכות האחרים בתקופתו.
אז שלטה תיאוריית הבריאה הספונטנית, ולפיה חיים מסוימים יכולים להיווצר מחומר ללא חיים, בעוד אחרים נוצרים בתהליך רבייה טבעי מההורים. גישה זו קודמה בידי אריסטו, והחזיקה מעמד כאלפיים שנה. החוקר ההולנדי לאובנהוק (שנת 1700 לערך) התחיל להפריך תיאוריה זאת, ולבסוף ניסוייו של לואי פסטר הפריכו אותה באופן סופי. הרמב"ם הושפע כנראה מתיאוריית הבריאה הספונטנית של אריסטו, כאשר קבע את הסיבה שבגללה מותר להרוג את הכינה בשבת.
לאחר ההוכחות החותכות של לואי פסטר היו פוסקים ששינו את ההלכה, והיו כאלה שלא משו מפסיקת הקדמונים.
הרב והרופא יצחק למפרונטי (1720 לערך) כתב בספרו פחד יצחק (חלק י' ערך צידה) : "בזמננו שחכמי התולדות הביטו וראו וידעו וכתבו דכל בעל חי שיהיה הוה מן הביצים, וכל זה הוכיחו בראיות ברורות, אם כן שומר נפשו ירחק מהם ולא יהרוג לא פרעוש ולא כינה ואל יכניס עצמו בספק חיוב חטאת. ובדבר הזה אמינא דאם ישמעו חכמי ישראל ראיות אומות העולם יחזרו ויורו לדבריהם". כשהוא שאל את מורו ורבו ר' יהודה בריאל לדעתו, זה התנגד בתוקף וטען: "שאין לשנות את הדינים המיוסדים על קבלת קדמונינו בשביל חקירת אומות העולם, כי תספיק קבלת רבותינו שעל אדני הדבר הזה הטביעו ויסדו דין ומשפט גמור, ואם כן אין לזוז ממנה".
בדרכו של ר' יהודה בריאל הולכים גם היום רבים וטובים המנסים להסביר בדרך הפלפול את סוגיית הכינים בגמרא ואת פסיקת הרמב"ם. סביר להניח שאם הרמב"ם היה חי בימינו, הוא היה פוסק שאין להרוג שום כינה בשבת על פי הממצאים המדעיים העדכניים היום, נאמן לקביעתו (מורה נבוכים ח"א פרק עא): "אין המציאות נמשכת אחרי הסברות, אלא הסברות הנכונות נמשכות אחר המציאות".
(וארא תשעז)
רביה בכינים
השארת תגובה