לכל איש יש שם

"לכל איש יש שם שנתן לו אלוקים ונתנו לו אביו ואימו" [זלדה].

עניין השמות תופס מקום של כבוד בסיומו של ספר בראשית, ובתחילתו של ספר שזה שמו- 'שמות'.

לכאורה, שמו של אדם הוא עניין טכני, הנועד להסדיר את ענייניו הטכניים בחיים. כדי שנוכל לקרוא לאדם, כדי שהמכתב יגיע ליעדו, כדי שיהיה רישום במסמכי המדינה או העריה יש צורך בשם. ממש כמו כתובת המייל שהיא בסך הכל כתובת טכנית , וכל אחד בוחר צירוף כזה או אחר של אותיות ומספרים על מנת שהמייל יגיע אליו.

רק לכאורה. לכל איש יש שם לא רק כדי שטכנית יהיה ניתן לקרוא לו או לשלוח לו מכתב או מייל. לכל איש יש שם כי שמו של האדם הוא מהותו, זהותו, עברו ועתידו.

לפני מותו בשבוע שעבר בפרשת ויחי, קורא יעקב הזקן לצאצאיו, ומוסר להם את ברכתו ואת צוואתו. כאשר ניצבים לפניו אפרים ומנשה , בניו של יוסף, אלו שכבר נולדו במצרים, מברך אותם יעקב, ומדגיש את עניין השמות: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ" [בראשית,מח,טז].
עניין השמות אצל האבות תופס מקום משמעותי. אברהם נהיה לאברהם. שרי לשרה, יעקב משתדרג לישראל, וכן הלאה.
אין לך דבר יותר מרוחק ומנוכר מאשר לקרוא למישהו- "היי אתה שם", או קריאה דומה המעידה על חוסר היכרות בין האנשים. אין יותר חסר זהות שלא לומר משפיל לתת לאדם מספר סידורי וכך לקרוא לו.
המאבק הגדול האמיתי והנוקב במצרים של אז, כמו בממשיכיה של מצרים, צוררי היום והדור האחרון, הוא מאבק בין השמות למספרים.
לא לחינם קעקעו הרוצחים השפלים באירופה מספר על הזרוע. הם רצו ליטול מהעם הזה כעם ומכל יחיד ויחיד שבו את שמו, את זהותו, את אפיונו. אין לך דבר יותר אינטימי משם, ואין לך דבר יותר חסר זהות ממספר. על זה היה המאבק- האם הדור הבא ימשיך את הזהות והשמות- 'ויקרא בהם שמי ושם אבותיי', או חלילה יאבד את זהותו ויהפוך להיות אוסף של נתונים ומספרים סתמיים בלישכה המרכזית לסטטיסטיקה.
לכל איש יש שם. לכל משפחה יש שם. לכל עם יש שם.
ספר בראשית, הוא ספר הבריאה ויצירת המשפחה, פתח בשמות הראשונים- אדם שנוצר מהאדמה, וחוה ' כי היא היתה אם כל חי'.[שם,ג,כ] והאדם בעולם שלפני החטא קורא שמות: " ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה' [שם,ב,כ].
ספר שמות, שענינו יצירת העם והאומה, פותח גם הוא בשמות.קריאת השמות איננה עניין טכני חלילה. עם חפץ חיים הוא עם המבין את סוד השמות כמחבר בין דורות, בין ישראל לאביהם שבשמים, כסוד שימור הזהות, וכערובה לגאולה העתידית
" רבי הונא בשם בר קפרא אמר בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה, לא שנו את שמם, ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין…"
[שיר השירים רבה פרשה ד ].
עם פתיחת ספר הגלות, נותנת לנו התורה במילה הראשונה של הפרשה והספר את מילת הקוד לגאולה: שמות.
מול צוררים ומרצחים שמגמתם היתה לקעקע בבשרינו מספרים , כדי לטשטש את זהותנו ואת ייחודנו, מתוך מגמה של "ולא יזכר שם ישראל עוד"[ תהלים פ"ג], ניצבים עם ואדם ובאמתחתם סוד הזהות והגאולה: 'לכל איש יש שם'. 'ויקרא בהם שמי ושם אבותי…וידגו לרוב בקרב הארץ'.

עננים מלהמניע
לעמוד כמה דקות מול השלג, הקור, הרוחות, הסופה ועוצמות הטבע, ולחוש ענווה גדולה. כמה אנחנו קטנים מול העולם.
כמה שעות בלי חשמל…ומחשב…וסלולארי…ומטען…ומול עיני ניצבת מראה המשקפת לנו כמה אנחנו קטנים, מנותקים, וחסרי אונים.
איזה בית ספר במידת הענווה עשתה לנו הסופה הזו…
לעמוד מול איתני הטבע ולהיזכר במה שהתפללנו רק לפני מספר שבועות..הושע נא טלאיך תשביע..יבול להשפיע…כל שיח תדשא ותושיע..עננים מלהמניע…הושע נא…
(שמות תשעד)