אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
ישנם ימים בהם נדרש האדם להתמודד מול המציאות, השבר, האתגר והחזון גם ברמה האישית הפרטית והמשפחתית, וגם ברמה הקהילתית- לאומית
זו מול זו ניצבות מולנו הדמויות במגילת רות. כל אחת וסיפורה, כל אחת ועולמה, כל אחת וערכיה. אלימלך מול בועז. רות מול ערפה, וסביבן כדמויות משנה במחזה- השכנות והנערים, נעמי ושני בניה מחלון וכליון, הקוצרים והגואל, וכולם משלימים פסיפס, פאזל, ומארג אנושי מוסרי וערכי מדהים.
הצד השווה שבהן- הוא תקופת המשבר. לא משבר אחד בלבד נופל על גיבורי מגילת רות, אלא סדרה של משברים המתרגשים ובאים בזה אחר זה הן על הכלל, על האומה, הן על יושבי בית לחם, והן על המשפחה הפרטית של אלימלך, נעמי ובני ביתם.
ימי משבר הם גם ימים של מבחן. שהרי בשגרת החיים, בימים בהם הכל מתנהל כשגרה, וב"ה גם בבית הכל בסדר, בימים שכאלה לא ניצבת המנהיגות במבחן, וגם האדם הפרטי לא ניצב מול רגעי הכרעה דרמטיים במבחן החברות והנאמנות.
אלא, שכמאמר שירו של יורם טהר לב מגיעים גם ימים אחרים: "ישנם ימים ללא מרגוע, בם לא אמצא לי נחמה". בימים שכאלה, נדרש האדם להתמודד מול המציאות, השבר, האתגר והחזון גם ברמה האישית הפרטית והמשפחתית, וגם ברמה הקהילתית- לאומית.
מוכרים לנו ימים שכאלה בהיסטוריה מחיינו הפרטיים והלאומיים. ימים של קרבות וקרבנות, ימים של אסונות וצרות, ימים של גטאות ורעב, ימים של מצור ומחסור, שבי ומסגר. באותם ימים ראינו מי הפקיר את צאן מרעיתו ודאג לעצמו, ומי נשאר עם קהילתו, יתומיו ואלמנותיו עד הרגע האחרון. מי גילה מנהיגות ואחריות, ומי גילה נרפסות וחידלון.
זה מול זה ניצבים בשעת המבחן אלימלך ובועז. שני מנהיגים. האחד מתחמק והשני לוקח אחריות. האחד בשם הדאגה לילדיו הפרטיים מפקיר את ילדי הכלל ומותירם לנפשם, וסופו שגם ילדיו שלו מסתלקים מהעולם מבלי להשאיר אחריהם צאצא ושריד. השני, לעומת זאת, מתוך החסד והרחמנות, מתוך האכפתיות והרגישות, מתוך פריסת החסות והאחריות- זוכה לבן, לצאצא, לחוליה בדרך לדוד מלך ישראל.
זו מול זו ניצבות רות וערפה בימים של אלמנות ושבר. זו מפנה עורף וזו דבקה בחמותה ובמטרה. זו שבה אל המוכר והידוע, וזו בוחרת לקשור גורלה עם הלא מוכר, הזר, הקשה והמתנכר.
בקורות ההיסטוריה היהודית, זו שהפנתה עורף ברגע המשבר, הוציאה עצמה מנצח ישראל ומדמויות ההוד שלו, וזו שדבקה ללא פשרות בחמותה ובאמת- הפכה להיות אמה של מלכות.
זה מול זה ניצבים בועז והגואל. זה שברגע המבחן לא מוכן לקחת על עצמו את המשימה להקים את שם המת ולהמשיך את המשפחה, וזה שלמרות גילו המבוגר, נוטל על עצמו את האחריות ואת המנהיגות להקים לאחיו שם בישראל.
מגילת רות איננה רק סיפור היסטורי. היא גם אמירה ערכית ונצחית לקבלת אחריות ומנהיגות בשעת משבר.
מגילת רות היא יציאה אל מסע ערכי ארוך- מסע אל התיקון, מסע אל האמת, מסע אל הנצח, מסע אל העתיד.
(נשא – שבועות תשפ"ג)
