נסיך מצרים

פרשת שמות מתחילה עם מסר ברור מאד לגבי ״גלגולה של גלות״.
ישנן שני סוגי גלויות , זו שהעם מתגלגל אליה לאחר חורבן מקדש , נפילת המלוכה ואז הגליה מכורח לניכר.
ויש גלות שמתחילה הפוך. בהתחלה המשפחה מקובלת וקרובה למלכות , לאחר מכן מתרבים וצוברים נכסים בכל מצרים ״ ותמלא הארץ אותם״ , לא רק בגושן אלא בכל ארץ מצרים .
ואז קם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף ומשתנים כללי המשחק .
היהודים לא ישר הופכים לעבדים ונזרקים למחנות. בתחילה יש תוספת מיסים, אחר כך מגבלות על תחומי העיסוק וחופש העיסוק והפנית ישראל לעבודות בניה בלבד, ורק אחרי כמה שנים כשהציבור המצרי מתרגל למראות החדשים , האליטה המצרית מסבירה את השינוי בגין הנזק שגורמים היהודים לתרבות ולכלכלה המצרית והעולם שותק כתמיד , אז עוברים לעבודת פרך ועבדות של ממש.
עכשיו כשהיהודים הינם בני אדם נחותים , גם חייהם שווים פחות. אולם פרעה חושש לתת באופן פומבי צו להשמדת היהודים ולכן נותן הוראה למערכת הרפואה להגדיל באופן דרמטי את מספר התינוקות המתים תוך לידה. לאחר שהמיילדות לא משתפות פעולה מבין פרעה שהוא צריך ללכלך את ידי כל העם המצרי בדם היהודי ועדיין לא לקחת אחריות באופן אישי על הפשע נגד האנושות שביצע ולכן ״ ויצו פרעה לכל עמו לאמור כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ״ פרעה רוצה שעמו יהיה שותף לפשע ולא רק חייליו , זה יאפשר לו את קידום ״ הפתרון הסופי ״.
בפרשת ויחי הבנו סופית כי יעקב ראה בשבט יהודה את השבט האולטימטיבי למנהיגות ומלוכה.
מדוע אם כן במבחן הראשון של צורך במנהיגות שמתחיל 130 שנה לאחר ירידת יעקב למצרים , לא בוחר הקב״ה מנהיג ברוחו ובאופיו של יהודה??
אלא שהתורה מלמדת שהמנהיגות אינה אחת כזו המתאימה לכל המצבים. מנהיגות בין אחים אינה דומה להוצאת עם של עבדים מעבדות , וזו לא מתאימה למלחמות כיבוש של עם בן חורין בארץ חדשה.
משה נבחר על ידי הקב״ה להוציא את עם העבדים – עם ישראל ממצרים ולהביא אותו למעמד הר סיני וקבלת עול מלכות שמים.
מה כל כך מיוחד במשה??
רוב המפרשים רואים במשה את התכונה של רדיפת צדק ויכולת זיהוי מעשה נבלה כתכונה המובילה.
לכן כשראה מצרי מכה עברי ועומד להורגו יצא להגנת העברי והרג את המצרי. לכן התערב והפריד בין דתן ואבירם הניצים ביניהם. לכן עזר לבנות יתרו מול הרועים המדיינים.
לטעמי משה לא היה רק רודף צדק אלא רודף צדק אקטיבי ואכפתי באופן פעיל. הפסוק החשוב בענין זה הינו לטעמי דווקא הפסוק הבא(פרק ב׳ , יא׳) ״ ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם..). ננסה לתאר לעצמנו את נסיך מצרים החי בארמון ונהנה ממנעמי החיים . לאחרונה גם קודם על ידי פרעה להיות אחראי על הארמון , משהו מקביל לראש צוות הבית הלבן.
במקביל שומע משה הנסיך כי יש שמועות שאמא שלו עבריה. הוא יכול להתעלם , יכול להכחיש או לבקש משרת נציב בארץ רחוקה. אך משה לא עושה זאת הוא יוצא לקהילת העבדים ומגדיר מחדש את זהותו , הוא יוצא אל אחיו . אזי לאחר שרואה עצמו כיהודי קופצת לעיניו התמונה השגרתית של ״ וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו״. פתאום הוא שם לב לחוקי האנטישמיות ופתאום רואה חא רק פיסית אלא גם מפנים כי מכים את אחיו. משה לא מתעלם אלא רודף את הצדק פשוטו כמשמעו.
למרוד בגיטו או במחנה השמדה זה לא דבר טבעי. העבד נפשו שבורה וגופו מותש ובבוקר יאמר מי יתן ערב ובערב מי יתן בוקר. זו לא דמות שיכולה להרוג מצרי מכה , ובוודאי שזו לא דמות שיכולה לבוא בהתרסה לפרעה המלך ולומר לו ״שלח את עמי״.
למשימה זו צריך אדם שנפשו טרם נשברה ורוחו איתנה. לזה לא מתאים מי שגדל בגיטאות העבריים, לכך המתאים ביותר הוא ״נסיך מצרים״. משה כאחד שגדל בארמון פרעה רוחו חופשית וכמי שהתרועע עם שועי מצרים, גם סיגל לעצמו חוצפה ואומץ לב ציבורי. אדם כזה יוכל לבוא מול פרעה ולא להעלם בתקופת משבר כזקני העם. לכן נבחר להוביל נסיך מצרים.
משימה זו של בנית מנהיגות מול עם עבדים שרואה מולו את נסיך מצרים מנסה להסית אותו מול בית המלוכה , אינה פשוטה . לבנות אמון מול זקני ישראל להבנה שאין פה פרובוקציה של פרעה באמצעות משה ושיש להם עוצמה לבוא בדרישות למלך, זו משימה של מנהיג שהוא גם דיפלומט , בקיא בנפשו של האדם ואיש הארמון מחד אך צנוע מאידך.
גם מול פרעה נדרשת פה דיפלומטיה ולא מנהיגות צבאית נוסח יהודה.
הקב״ה רוצה ליצור באמצעות משה הפנמה מדורגת של עוצמה ויכולת בקרב ישראל לצד הפנמה אצל פרעה בלגיטימיות של ישראל ודרישותיהם, לכך נדרש מנהיג ודיפלומט.
לסיכום ניתן לומר כי אכן למשימה זו של הוצאת עם העבדים ממצרים והבאתם לנעשה ונשמע בהר סיני, לא היה מתאים ממשה נסיך מצרים.נסיך , דיפלומט ורודף צדק.
(שמות תשעד)