המתבגר שלנו משקר

צביקה מור, מאמן הורים ונוער בישיבות תיכוניות-
אם תשאלו אדם ברחוב איזו תכונה הוא הכי שונא אצל אנשים, קרוב לוודאי שתשמעו שוב ושוב על שקר וחוסר אמינות. אנו מוכנים לקבל מישהו שמעליב אותנו כי אז אנו יודעים שהוא שם ואנחנו פה ואין בינינו מכנה משותף, אבל איננו מוכנים לקבל אדם שמשחק אותה שהוא אתנו ובאמת איננו אתנו. אנו מוכנים לסלוח לאנשים על חולשות מסוימות, אך לא על שקר. כשאנו צריכים בעל מקצוע, הכי חשוב לנו שהוא "יצא צדיק". אנו רואים בזה יכולת בסיסית ואפשרית לכל אדם באשר הוא.
אמת פירושה, המציאות כפי שהיא. לפי זה, אם נתבונן קצת מסביב נראה שלשקר ספקטרום רחב מאד. למשל, לספר למישהו סיפור ולסיימו במילה "סתם" – זה שקר. לעבור עם הרכב בטרמפיאדה ולהעמיד פנים שאין שם טרמפיסטים – זה שקר. החנופה והצביעות הן לא שקר? השקר עלול להתעצם בחברה ובתרבות שאינן מכבדות את המילה הכתובה והנאמרת. לא לחינם הורה לנו יוצרנו "מדבר שקר תרחק". הווה אומר, לא די בציווי פסיבי לא לשקר. גם המחוקק האמריקני הבין באיחור של אלפי שנים, שעל הרצף נמצאים גם שקרים לבנים וחצאי אמיתות, ומתוך כך הטיל על העד שבועה "לומר את האמת, ורק את האמת ושום דבר מלבד האמת."
אם כך כלפי אדם זר מהרחוב, קל וחומר כלפי שקרים אצלנו בבית. איך אמרה פעם אם מרירה ודואבת, "יש לי בן אחד וגם הוא יצא שקרן". בגיל ההתבגרות חשוב לנו מאד לשמור על דיאלוג עם הילדים שלנו. אנו מבינים שדיאלוג פתוח הוא היסוד והמפתח לקשר. אנו מוכנים לבלוע המון צפרדעים ובלבד שהדיאלוג יימשך. אנו מוכנים לסבול צעקות, התפרצויות, הערות, שפה נמוכה וזלזול. כל אלו עם כל חומרתם משאירים אותנו ביחד. הוא לא הכי טוב ולא בדיוק מה שרצינו אבל הוא עדיין פרטנר. אך כשהמתבגר שלנו משקר והמילה כבר אינה מילה, אנו חיים בתחושה שאין עם מי לדבר. יכול להיות שקיים דיאלוג אך הוא בעצם לא דיאלוג. הוא לא באמת אתנו תרתי משמע.
אז מה עושים? – בואו נבחין בין טיפוס שמשקר לפעמים ובין שקרן. השקרן הפתולוגי, שהשקר הפך כבר חלק ממנו, יהיה חלש מאד במשמע"ת. כלומר, מניעה, שליטה, מודעות, עצימות ותהליך (=באיזה הקשר נאמר השקר). ככל שהשקרים נעשים בלתי נמנעים ואין עליהם שליטה ומודעות, ותדירותם ו"איכותם" גבוהים – השקר נעשה יותר ויותר פתולוגי. במצב זה נדרש טיפול עומק מסוגיו השונים, כולל גמילה ככל התמכרות שהיא. אלו מקרי קצה שקרוב לוודאי שמעטים מאתנו יפגשו במהלך חייהם.
לעומתם, קיימים השקרים "הקטנים" שאיתם אנו עשויים להתמודד גם אצלנו בבית, וביכולתנו לתת לפחות עזרה ראשונה. ראשית לכל ולמרות הקושי שבדבר, נמשיך להילחם על קיום דיאלוג פתוח ותמידי, כשהמטרה הראשונה שלנו תהיה הגברת המודעות. כשהשקרן מודע לשקריו ולבעייתיות שבהם, יש סיכוי גבוה יותר לעזיבת החטא וקבלה לעתיד. לכן, איננו יכולים להישאר אדישים נוכח השקרים בביתנו. כהורים אחראיים ונוכחים, עלינו להיות אסרטיביים למרות הגיל וחוסר הנעימות שבדבר. נשקף לו את הדברים. נראה לו את המציאות כפי שהיא והמרחק שלו ממנה. נראה לו שהשקר לא עובר אצלנו מסך. במיומנות של תשאול והקשבה, ולא כהרצאה או שיחת מוסר, נדון איתו בהשלכות הקצרות וארוכות הטווח של החיים בצל השקר.
מאידך, לשקר אין רגליים אך יש לו בהחלט מניעים שונים ומגוונים. כהורים, עלינו לפתח את הצד הפסיכולוגי המובנה שבנו – אותה אינטואיציה הורית בריאה – ולהקשיב למתבגר בין השורות ולשאול את עצמנו כמה שאלות מקדמות כגון: מה הוא מנסה להרוויח? על מה הוא מגן? מה יש לו להסתיר מאתנו? השקר יכול לבוא כמנגנון הגנה פסיכולוגי. ייתכן שאנו שתלטנים מידי וכמתבגר בריא הוא שומר בקנאות על פרטיותו אך עושה זאת בעזרת השקר. ייתכן שהתקשורת ביננו לקויה ואנו שיפוטיים וביקורתיים, ו"מאלצים" אותו לברוח מאתנו על ידי השקר. ייתכן שקיים אצלו חסרון בדימוי העצמי או שהוא רוצה לזכות ביתר תשומת לב מאתנו ומהסביבה והוא מזין את החור השחור הזה באמצעות שקרים.
כשההתייחסות שלנו באה ממקום אוהב ודואג, וכהורים אנו עמלים על שיפור תמידי בתקשורת עם מתבגרנו, יש סבירות גבוהה מאד שנוכל לעזור להם להיות יותר מציאותיים ונאמנים לאמת.
(תרומה תשעד)