מערכת שבתוןאבא אנגלברג, ראש מכון טל לשעבר
קיימות שתי שאלות קלאסיות בקשר לפרשת תצוה. הראשונה היא שאלת הזוהר, למה שמו של משה לא מוזכר בפרשה, למרות שהוא מופיע בכל הפרשות האחרות בשמות, ויקרא, ובמדבר. השניה היא שאלת הרמב"ן (ל, א) למה מזבח הקטורת מתואר בסוף הפרשה ולא בפרשת תרומה, יחד עם יתר כלי המקדש.
הגאון מווילנא ציין בקשר לשאלה הראשונה שז' אדר (יום פטירתו של משה) נופל תמיד בשבוע בו קוראים תצוה, וה' שצופה ומביט עד סוף כל הדורות, ידע מראש שבאותו תאריך משה יסתלק, ולא הזכיר שמו בפרשה זו לרמז על זה. העובדה שהתורה עוד לא נחלקה לפרשות, וגם העובדה שבמערבא (בארץ ישראל) השלימו את קריאת התורה רק מדי שלוש שנים (מגליה כט:), כך שפרשת תצוה לא יוצאת בז' אדר, איננה סותרת, שהרי ה' ידע מראש שבלוח שיאומץ בסופו של דבר, ז' באדר אכן נופל בפרשת תצוה.
שואל הרב זלמן סורוצקין (אוזניים לתורה), למה שיימחק שמו בשל הסתלקותו כאשר באותו תאריך גם נולד, עובדה שצריכה לשמח אותנו? הוא דוחה את תשובתו של הזוהר שהיא: שמו נמחק מפני שאמר "מחני נא מספרך", וקללת חכם תמיד צריכה להתקיים ברמה כלשהי. לדעת הרב סורוצקין, התשובה אינה מסבירה מדוע שמו נמחק דווקא מפרשת תצוה.
הרב סורוצקין עונה ששמו של משה לא מופיע בפרשה, מפני שהוא הקשה על הקב"ה כאשר ביקש למנותו כשליחו. הגמרא (זבחים קב.) מתארת את עונשו: אני אמרתי אתה כהן והוא לוי, עכשיו הוא כהן ואתה לוי. עד פרשת תצוה, לא עסקנו בענייני כהונה. עכשיו, כאשר העונש ניכר על ידי כך שאהרן הוא שמדליק את הנרות, לובש בגדי כהונה ונחנך ככהן גדול, נזכר גם חטאו של משה, שביקש להימחק מן הספר, כמו שכתוב: וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם (לב, לד).
הרב סורוצקין ממשיך עם מהלך רלונטי לעניננו. אומנם אי איזכורו של משה נראה כעונש, אבל ייתכן שמשה רבנו היה מרוצה מכך, בתור העניו מכל אדם. המחיקה גם מבליטה את הדגש ביהדות, שלא להפוך אף אדם לאל. בדיוק כפי שמקום קבורתו לא ידוע, כך גם שמו נעדר מפרשתנו, שנקראת ביום לידתו שהוא גם יום פטירתו. סגידה לגיבורים לא קיימת אצלנו.
אפשר להרחיב את הרעיון של הרב סורוצקין ולומר שלא חרה למשה כלל מכך שפרשה שלמה הוקדשה לאחיו אהרן. על המלים (ו, כו) "הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה" אומר רש"י "יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד". כשמשה אמר (ד,יג) "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח", משה וויתר לאהרן, וה' העיד שאהרן יוותר למשה כשאמר (ד,יד)" וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".
לסיכום, השמטת שמו של משה ממקד את תשומת לבנו על ענוותנותו של משה, ועל יחסי האהבה בין האחים. נראה עכשיו, שקידום תכונות אלו גם מספק מענה לשאלת הרמב"ן לגבי מיקומו החריג של תאור מזבח הזהב (הקטרת).
לקטורת היו סגולות ייחודיות. המדרש (תנחומא תצוה יד) מציין נוטריקון באומרו: "מהו קטרת? ק' קדושה, ט' טהרה, ר' רחמים, ת' תקוה". ובהמשך, "חביבה הקטרת לפני הקדוש ברוך הוא", שהיא גורמת למחילה (ביום כיפור) ושמחה. הגמרא ביומא (כו.) אומרת שרק כוהנים שלא זכו מימיהם להקריב קטורת הוזמנו לכך, מפני שהיא מעשרת – גורמת למקריב להתעשר, וכידוע, העושר יכול להביא ליהירות וקנאה.
בספר מי שילוח (תצוה) מוסבר שזו הסיבה שמזבח הקטורת מתואר בפרשת תצוה רק לאחר שבגדי הכהונה כבר תוארו. הגמרא (זבחים פח:) אומרת שהכתונת מכפרת על שפיכות דמים (ההתגלמות הקיצונית ביותר של קנאה היא שפיכת דמים) והמצנפת על גסות רוח (יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה).הכהן נחשף ל"מכה" האפשרית של גאווה וקנאה כתוצאה מהקרבת הקטורת רק אחרי שתוארה ה"תרופה" של בגדי הכהונה.
הטעמנו אם כן את התכונות של צניעות וידידות נטולת קנאה גם בהתחלת הפרשה וגם בסופה.
(תצווה תשעד)
