'מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ'

לכל חברת אנשים חפצת חיים יש חזון.
זה יכול להיות חזון חברתי, כלכלי, לאומי, דתי או עסקי- אבל חייב שיהיה חזון שיראה דרך ויתווה כיוון, יעד ומטרה.
על חברה החיה ללא חזון כבר נכתב בספר משלי: "בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם".
ב"ה, השבוע התחילה שנת לימודים חדשה, ורבבות רבבות ילדות וילדים עשו דרכם אל בתי הספר השונים, נרגשים, חוששים, ושמחים.
ככל שהמראה המרגש הזה של ילדים בדרכם לבית הספר משמח, במקביל על כולנו להתמודד עם השאלה הגדולה- מהו בעצם החזון של מערכת החינוך? מה היעד? מה 'המוצר המוגמר' שאנחנו רוצים שייצא מהמערכת לאחר 12 שנות לימוד? איך הבית, מצד אחד, ובית הספר, מצד שני, חוברים יחדיו לתת לילד מעטפת חינוכית שיש בה קו ברור וחזון, שמסייעת לו להתמודד מול כל הרוחות הסוערות מחוץ ובתוך הבית, ובכל המרחב התקשורתי -וירטואלי בו הילד נמצא שעות על גבי שעות מדי יום ? מה עלינו לעשות כדי שאירועים מזעזעים בהם מעורבים בני נוער ישראליים בארץ ובחו"ל לא יתרחשו ? כיצד מחנכים ילדים ליושרה, להגינות, לרגישות, לנתינה, לעין טובה, לחסד, לאהבה, לאמונה, ולערכי יסוד בסיסיים ואנושיים?
בספר שופטים, אומר גדעון לחייליו ארבע מילים שיש בהם תשובה כמעט לכל השאלות ששאלנו- 'מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ'.
הכל מתחיל ונגמר בדוגמא אישית.
לא יעזרו לנו לא הטפות מוסר מלאכותיות, לא מצגות משוכללות, לא נאומים חוצבי להבות, ולא תיאוריות אקדמיות שונות ומגוונות.
'מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ'- בית יש בו דוגמא אישית של אזרחות טובה, יושרה, חסד ואהבת אדם, וערכי יסוד נוספים- הוא בית שסיכוי גדול יותר שיגדלו בתוכו כאלו שימשיכו את דרכו.
'מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ'- בית שיש בו צניעות, ענווה, סובלנות וקבלת האחר- הוא בית שאלו שיגדלו בתוכו- הערכים הללו יהיו צרובים ב D.N.A שלהם.
'מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ'- בית שההורים קשובים לילדיהם, נוכחים למענם, ומקדישים זמן איכות לטובת התא המשפחתי- הוא בית בו יגדלו ילדות וילדים שינהגו כך בבוא היום עם ילדיהם.
בית לילדים הוא כמו חממה לשתילים. החממה מספקת את כל התנאים הסביבתיים לגידולו והצלחתו של הצמח- אור, חום, מים, הגנה מפני מזיקים, וטיפול מסור.
זה בדיוק תפקידו של הבית- לספק את המעטפת הסביבתית בה יוכל כל אחד מבאי הבית- לפתח את אישיותו ועולמו, באופן הייחודי לו, והמתאים לאופיו ולכישוריו.
'מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ'- דוגמא אישית היא יסוד הכל. שם הכל מתחיל ושם הכל נגמר.
המחנך הדגול הירש גולדשמיט, המוכר יותר בשמו הספרותי יאנוש קורצ'אק, הגיע פעמיים לביקור בארץ ישראל- בשנת 1934 ובשנת 1936, כשבסיס הביקור היה בקיבוץ עין חרוד.
שמו של קורצ'אק כמחנך דגול יצא למרחוק, ואנשי הקיבוץ והסביבה ביקשו ממנו ערב אחד שיעביר הרצאה בנושא חינוך ובסופה שאלות.
לאחר ההרצאה, שאל אחד המשתתפים את קורצ'אק- מה לעשות שהילדים מאחרים לבית הספר, קמים מאוחר, ולא ממושמעים? האם להעניש אותם? לנקוט יד קשה – או אולי להתעלם ? מה הדרך הנכונה ?
תשובתו של קורצ'אק הייתה קצרה ופשוטה- אתם רוצים שהילדים יגיעו בזמן? תגיעו אתם בזמן. אתם רוצים שהילדים יקומו בזמן? תקומו אתם בזמן.
במילים פשוטות- דוגמא אישית זאת התורה כולה, ומילים של משלי- 'מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ'.
(כי תבא תשפ)