אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])במרחק של 20 שנה האחד מהשני, עוברים על יעקב אבינו שני לילות של בדידות קשה. הלילה הראשון היה בבורחו מפני עשיו אחיו, שהתנכל לו לרודפו ולהורגו. אז מצא יעקב את עצמו בורח מהבית, לבדו בלילה, ורק אבן אחת קטנה מצא להניח למראשותיו.
אחרי 20 שנה קשות ומאתגרות בבית לבן, שם הוא מרומה, סובל ועובד קשה, הוא עושה דרכו חזרה הביתה – הפעם עם כל המשפחה הגדולה והמפוארת שהקים. אך גם אז מוצא את עצמו יעקב לבד בלילה, מותקף לפתע על ידי איש לא מזוהה, שלא ברור מה בדיוק היו מטרותיו, ונאלץ להיאבק עימו מאבק קשה ועיקש שמסתיים רק בעלות השחר: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר".
הוכחנו לאורך כל הדורות וגם עתה שאנחנו מסוגלים לעמוד מול כל האתגרים ומול כל הקמים עלינו לכלותנו
רק בסיום המאבק הזה, שחותם 20 שנים קשות ומתישות, זוכה יעקב לברכה מיוחדת מאותו איש שאיתו נאבק וזוכה לקבל את השם 'ישראל', שהוא שמו של עמנו עד היום הזה. הנימוק וההסבר לשם ישראל נכתב בתורה: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".
לא חלפו ימים רבים מאותו מאבק לילי, ומייד עם הגיעו לארץ ישראל, נאלץ יעקב ללמוד בדרך הקשה את כללי המשחק של המזרח התיכון ואת רמת ערכיהם ומוסרם של יושבי הארץ הזאת, בהשראת הנשיא המקומי: "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ".
כאילו לא חלפו מאז קרוב ל-4,000 שנים עד ימינו, ולאורך כל הדורות, בלילות חשוכים בגלויות השונות, ולצערנו גם בארץ כפי שחווינו בעת האחרונה, אנו נאלצים להיאבק עם מלאכי חבלה, שלא בוחלים בכל דרך ואמצעי כדי למנוע מאיתנו לשוב הביתה ולהקים כאן בארץ חמדת אבות את ביתנו.
את מקור העידוד, התקווה, האמונה והביטחון, כי אז כן עתה, נצליח לנצח גם במאבק הזה – אנו שואבים משתי מילים המתארות את מאבקו של יעקב: המילה אחת היא יִשְׂרָאֵל. מלשון שר, שררה, ויושרה עם הא-ל – ישר א-ל. אנחנו כבר לא יעקב, תלויים ואוחזים בעקבו של מישהו אחר, אלא אנחנו ישראל. יש לנו כוח של שררה הנובע מהיושר עם הא-ל – ישר א-ל.
המילה השנייה היא וַתּוּכָל. המאבק עיקש וקשה, אך יכול נוכל לו. בעלות השחר, כשהשמש תזרח והמציאות תתבהר, יתברר לעולם ולנו כי יש בנו כוחות גוף ונפש שאיש לא ציפה לגלות ולא שיער שיש לנו אותם: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא".
יש בנו יכולת לעמוד בכל המאבקים והמבחנים. הוכחנו לאורך כל הדורות, כמו גם בימים אלו, כי אנו נושאים בגאווה ובעוז את השם המחייב 'יִשְׂרָאֵל'. והוכחנו לאורך כל הדורות, כמו גם עתה, כי אנחנו מסוגלים ויכולים לעמוד מול כל האתגרים ומול כל הקמים עלינו לכלותנו. גם בנו מתקיים: "כִּי שָׂרִיתָ… וַתּוּכָל".
בתפילה שנזכה ונשכיל לשאת תמיד את השם יִשְׂרָאֵל בגאון, שישובו כל הבנים והחטופים לגבולם ולביתם בריאים ושלמים, שנוכל לעמוד בכבוד בכל הניסיונות, וש-12 השבטים המרכיבים את הפסיפס המגוון של העם היהודי יתעלו על עצמם ויבינו את סוד וכוח האחדות ושותפות הגורל והייעוד.
כשיעלה השחר על דורנו, במובן המטאפורי של המילה, יתבררו לנו ולעולם כולו לדורות עולם צדקת דרכנו וגבורתנו. כי שרינו, נלחמנו ונאבקנו – ונוכל.
