בין בעלי החיים האסורים באכילה נזכר החזיר "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא לכם…" (דברים י"ד ח'). התורה הזכירה במפורש את החזיר בשל היותו מפריס פרסה אך אינו מעלה גרה דבר שהוא חריג בטבע, בוודאי בתחום המינים המוכרים לאנושות (חולין נ"ט ע"א). הרמב"ם צירף לאיסור הדתי גם מניעים רפואיים והיגייניים (מו"נ, ח"ג מ"ח). ר' יצחק ערמאה חלק על הרמב"ם ודחה את הנימוק הבריאותי, איסור אכילתו מנומק בטעם רוחני "שמטמאים ומשקצים את הנפשות ומאטימים הכוח השכלי…" (העקידה, שער שישים). כדי לשכנע אמפירית שאין מדובר בסיבה בריאותית, כתב דון יצחק אברבנאל: "עינינו הרואות האומות אוכלים בשר החזיר השקץ והעכבר ושאר העופות והבהמות והדגים הטמאים חיים כולם היום חזקים כראי מוצק ואין עייף ואין כושל בהם" (פירושו לתורה).
ברל כצנלסון התבטא כך: "לא ברור לי כיצד יסופר לילדינו ברגש ובטעם של מסירות נפש של אלעזר הזקן, ועל חנה ושבעת בניה, אם עצם הדבר אשר עליו יצאו הם ליהרג אין לו אחיזה בחיים שלנו. ואיני יודע כיצד יסופר לילדים בהפלאה ובהערצה על גיבוריו הקטנים, על הקנטוניסטים אשר סבלו רעב ומהלומות ולא הביאו בשר חזיר אל פיהם…שונא אני את החזיר, אבל עוד יותר אני שונא את מגדלי החזירים" ("עד היכן אהבת ישראל מגעת". פורסם ב"דבר" וצוטט בדברי הכנסת השלישית כרך 20 עמ' 2836). גם אלתרמן בשירו "חופש הדעות והטלפיים", מדבר על עיקרון בל יעבור המוסכם על אדוקי הדת והחברה החילונית, עיקרון המותיר את החזיר רחוק מן החברה היהודית ככלל (הטור השביעי, ספר שני תשל"ה עמ' 237).
בשל מחסור עולמי באיברים להשתלה, משמשים איברים מן החזיר להשתלה בבני אדם בגלל הדמיון בין איברים פנימיים מסוימים של שני המינים. האתגר הקשה ביותר בהשתלות מסוג זה הוא ההתגברות על הדחייה הטבעית של הגוף. אתגר נוסף, קיימים נגיפים שחזירים חסינים בפניהם ובני אדם לא.
האגדה היא שבימות המשיח, יותר החזיר באכילה. "האורח חיים" מבאר שהחזיר יחל לעלות גרה, ולכן יהיה חיה טהורה המותרת באכילה (ויקרא י"א ז'). לעומתו, רבים פירשו אגדה זו באופן אלגורי, כסמל לשפע גשמי עתידי, או לביטול מקטרגים (שו"ת הרדב"ז ח"ב, תתכ"ח).
הרב עדין שטיינזלץ זצ"ל הוכיח, כי מדרשי חז"ל לפיהם עתיד החזיר לחזור לכשרות, "ד' מתיר אסורים, (מאפשר אכילת דברים האסורים), מהו מתיר אסורים? יש אומרים כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה מטהר אותה הקב"ה לעתיד לבוא…" (מדרש תהילים, קמ"ו ד', עמ' רס"ח) ובמדרש אחר "עתיד הקב"ה להחזירו" (מדרש הגדול, שמיני, י"א ז' עמ' רמ"ט), הינם אותנטיים ואינם מזויפים, כפי שנטען (הרב שטיינזלץ זצ"ל "עתיד הקב"ה להחזירו", תרביץ ל"ו (תשכ"ז) עמ' 297-298).
כשחברות מנסות לבצע הנדסה גנטית בחזירים, כדי שהקוד הגנטי שלהם יהיה דומה ככל האפשר לזה האנושי, ייתכן שלכך כיוונו חז"ל שהחזיר יחזור כדי לטפל במחלות חשוכות- מרפא.
במסכת תענית (כ"א ע"ב) מסופר שכאשר אמרו לרב יהודה שיש מגיפה של חזירים הוא גזר צום ותפילה. ושואלה הגמרא אולי הוא חשש שמגיפה ממין אחד תעבור למינים אחרים? והשיבה (בתרגום חופשי): לא, שונה מגפת החזירים משאר מגיפות, כיוון שמערכת העיכול של החזיר דומה לזו של האדם קיים חשש יתר להדבקות.
מרתקת העובדה שלמרות התקופה הקדומה יחסית בה פעלו חז"ל, אובחנה מקורה של המגיפה, ואף ניתן הסבר מדעי כיצד הועבר הנגיף מחזירים לבני אדם, נושא מרכזי כיום באפידמיולוגיה של מניעת והפצת מחלות.
הרב שלמה גורן התייחס לשאלת השתלת איברים מבעלי חיים בבני אדם. הרב עסק בשאלה האם לב שמקורו בבעלי חיים ישנה את זהותו של הנתרם, ופסק שאין לחשוש לשינוי זהות האדם אם בחזהו הושתל לב מבעל חיים. (תורת הרפואה, השתלת לב בעל חיים באדם, עמ' 85-94).
ראה תש"פ
הרב שטיינזלץ זצ"ל והשתלה מן החי
השארת תגובה