"הקללות הן הן המעמידות אתכם"

הרב ד"ר אמיר משיח

"אתם נצבים היום".. למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות [כי תבוא]? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, מיד הריקו פניהם, ואמרו מי יוכל לעמוד באילו. מיד קרא אותם משה, והיה מפייסן בדברים… אמר הקב"ה אע"פ שהקללות באות עליכם, הן הן מעמידות אתכם" (תנחומא ניצבים ב'-ג').
שאלת הסבל של עם ישראל היא שאלה תיאולוגית רבת משקל. הנצרות ראתה בסבל היהודי הוכחה ניצחת לניצחון דתם; סימן מובהק לנטישת האל את ישראל; העברת השגחתו ובחירתו בדת הנוצרית, שהיא, מעתה ואילך "ישראל האמיתי" (Veros Israel), "ישראל שברוח". כעין זה אנו רואים בשתי הדמויות בפיסול הנוצרי: אקלסיה (הכנסייה הנוצרית) וסינגוגה (היהדות). דמויות אלה מוצבות בקתדרות רבות באירופה, כמו נוטרא-דאם בפאריס. אקלסיה היא יפה, גבוהה וזקופה. מחזיקה שרביט בידה כעדות לניצחונה בעולם בשל בחירת האל בה. היא מביטה בבוז בסינגוגה העומדת מושפלת, ראשה שפוף, שרביטה שבורה, ועיניה מכוסות ביריעת בד. כך הביעו את ניצחון הנצרות על היהדות.
גם הוגים יהודים נתנו את דעתם על העובדה שהעם הנבחר הוא עם מדוכא ובוכה. מהי תכלית הסבל הנורא שעם ישראל חווה בכל דור ודור? ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי מסביר:
"רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם. ואלה הם החולאים… כן ישראל ישיגום החולאים מהתדמותם בגויים, וכמו שאמר: "ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם". ואל יהי רחוק בעיניך שיאמר בכמות זה: "אכן חוליינו הוא נשא", ואנחנו בצרה והעולם במנוחה, והצרות המוצאות אותנו סיבה לתקנת תורתנו ובור הבר ממנו ויציאת הסיגים מתוכנו, ובבורנו ותקוננו ידבק הענין האלהי בעולם… והכל נהיה בעבור הסגולה ההיא להדבק בה הענין האלהי" (כוזרי, מאמר ב' מ"ד).
אם כן הסבל הוא כתוצאה מחטאי ישראל. אך יש בו יותר הפרשנות הקלאסית הזו. הסבל הוא המשיג לנו את ייעודנו עלי אדמות, קרי הוצאה מן הכוח אל הפועל את היכולות הסגוליות שלנו כעם סגולה, אשר שיא עניין זה הוא הנבואה. מכאן שהסבל הוא כמטהר ומזכך את ישראל מכלל האנושות כולה להגיע לדבקות האולטימטיבית, היא הדבקות בעניין האלוהי.
קשה אולי לדבר על הסבל היהודי במושגים חיוביים, אך אל לנו להתעסק בנסתרות. זהו דרכו של מלך העולם ואנו יכולים רק לנסות להבין, ולקבל באהבה. הסבל היהודי הוא הגורם לנו להסיר את הרע מקרבנו, על ידי זיכוכו בייסורים. ברם, יש לסבל תפקיד נוסף מעבר להסרת הרע – ליצור טוב. הסבל מביא אותנו למצב של דבקות בעניין האלוהי, ששיאו הוא הנבואה. בהתמלא שניים אלה, יכול ישראל לצאת מן הכוח אל הפועל ולמלא את תפקידו ההיסטורי כעם סגולה. תפקיד זה שני פנים לו: האחד הוא הזיכוך העצמי. והשני הוא ההארה כלפי חוץ כ"אור לגויים". לא בכדי מפייס הקב"ה את ישראל "אע"פ שהקללות באות עליכם, הן הן מעמידות אתכם". הן הגורמות לסגולת ישראל לעמוד ולהאיר באור יקרות.
(ניצבים וילך תשסח)