הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')מה צריך לעשות כדי להדוף את אויבינו? ספר דברים מדגיש בעקביות שקיום המצוות הוא תנאי הכרחי לכך. אולם בפרשתנו נכתב תנאי נוסף: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ… לַהֲדֹף אֶת־כָּל־אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ" (ו, יח-יט).
מה משמעותה של עשיית הישר והטוב? בספרות ההלכה הוסבר שהכוונה היא לעשיית לפנים משורת הדין, ואף ניתנו דוגמאות קונקרטיות בהן המחישו חז"ל כיצד עיקרון זה צריך לבוא לידי יישום בחיים החברתיים והכלכליים (ראו לדוגמה: בבא מציעא טז, ב, קח א). לאלה נוספו אף סיפורים על גדול החכמים שיישמו עיקרון זה בפועל (שם פג א, תענית כה א ועוד).
חכמים אמרו: "לא חרבה ירושלים אלא על… שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עשו לפנים משורת הדין" (ב"מ ל, ב), ולפיכך מתאים להדגיש את המצווה לנהוג לפנים משורת הדין בפרשת "ואתחנן", שנקראת תמיד לאחר תשעה באב.
כפל המושגים: "הישר והטוב" התפרש על ידי רבי עקיבא: הטוב- בעיני השמים, והישר- בעיני אדם" (וכך פירש רש"י, דברים יב, כח), ולדעת רבי ישמעאל להיפך. מתברר שעלולה להיות התנגשות בין מה שנתפס כנכון בעיני ה', כלומר נכון באופן אובייקטיבי מוחלט, לבין מה שנראה נכון בתפיסה הסובייקטיבית של בני אדם. על האדם לשאוף לכך שיצליח לעשות מעשים טובים ונכונים הן בעיני שמים והן בעיני הבריות. ואכן בפירוש האחד שהרמב"ן מציע למצווה "ועשית הישר והטוב" הוא מסביר שכוונתה להורות לאדם לקיים את מצוות ה' באופן שהם גם ייראו ישרים וטובים בעיני בני אדם.
הרמב"ן מציע פירוש שני ולפיו מדובר במצווה כללית שמכוונת להתנהגות נאותה במצבים שהתורה לא התייחסה אליהם. לדעתו יכול אדם לקיים את התורה כולה ככתבה וכלשונה, ואף על פי כן להיות "נבל ברשות התורה". ההלכה לא יכלה, ואולי גם לא רצתה, להגדיר את כל פרטי הפרטים של המקרים הקיימים בעולם.
משום כך בנוסף על כל תרי"א המצוות האחרות נתן הקב"ה עוד שתי מצוות כלליות שדורשות מאתנו לא להסתפק בקיום טכני, פורמאלי של ההלכה, אלא שניישם גם את רוח ההלכה בכל מצב שייקרה בפנינו: האחת, "קדושים תהיו", שעוסקת בעניינים שבין אדם למקום, והאחרת, "ועשית הישר והטוב" בנושאים שבין אדם לחברו. עיקרון זה אמור לבוא לידי ביטוי החל מתחום דיני הממונות בו יש לעשות פשרה ולפנים משורת הדין, ועד התנהגות בדרך ארץ כמו "שאמרו 'פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות', עד שיקרא בכל ענין תם וישר".
בניגוד לחוק האזרחי שדורש מכל אזרח רק שלא יפר אותו, החוק הא-לוהי מצווה על תיקון המעשים וההתנהגות בכל דבר ועניין. פרשנות חז"ל, ועוד ביתר שאת פרשנות הרמב"ן וההולכים בדרכו, מלמדת שלא די בהימנעות מפגיעה בזולת ובפיצוי הנפגע כשנדרש. בקשת הטוב וסיגול היושרה צריכים לבוא לידי ביטוי בהכנסת נורמות של לפנים משורת הדין בכל רבדי החיים החברתיים והכלכליים, בהפיכת הפשרה לאבן יסוד בחיים ובאימוץ דפוסי התנהגות של תום ויושר בכל הליכות האדם.
מורכבות החיים המודרניים דורשת אף היא קפיצת מדרגה בהטמעת ערכי הישר והטוב, שכן בזמננו התרבו לאין שיעור מצבי החיכוך הבין-אישיים שרווחים בחיי היום-יום. כך לדוגמה, כיום איננו עסוקים רק בשאלות של גניבה וגזלה רגילים, אלא גם בגניבה של זכויות יוצרים במוסיקה או בספרות, בהורדת קבצים ותוכנות מהאינטרנט וכיו"ב. איננו טרודים רק בהימנעות מדיבור לשון הרע, אלא גם בשאלה מה כותבים בפייסבוק ואיך מתבטאים בתקשורת לסוגיה. מגוון המקרים שיש ליישם לגביהם את ההוראה הכללית על עשיית הישר והטוב, עליו דיבר הרמב"ן, התרחב היום לממדים עצומים.
המצווה "ועשית הישר והטוב" לא היתה כנראה חיונית במיוחד בהיות בני ישראל במדבר, אולם עם הכניסה לארץ הם יקבלו נחלות, יעסקו בנושאים כלכליים ובענייני ציבור, ויחיו חיים סדירים ומלאים. אכן משה מעיד: "לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָֽיו" (יב, ח). שם, בדרך אפשר היה לחיות במצב של איש כל הישר בעיניו, אולם בארץ ישראל יש להציב רף גבוה של דרישות ליישם את הטוב והישר בעיני ה' בחיי היום-יום, ובכך לבנות חברת מופת בארץ ישראל.
גם המעבר שהתרחש בזמננו מחיי גלות לחברה יהודית ריבונית יצר התרחבות משמעותית וחשובה ביישום של "ועשית הישר והטוב". אנו נדרשים כיום לא רק לעשות הישר והטוב בחיינו האישיים אלא גם בחיים הציבוריים והממלכתיים. עקרונות של פשרה ולפנים משורת הדין צריכים לשמש גם בעימותים הבין-מגזריים על עיצוב המרחב הציבורי. הם צריכים להנחות גם את רשויות המדינה שצריכה לאזן בין אינטרסים נוגדים ובין צרכים וערכים סותרים.
הפסוק "ועשית הישר והטוב" דורש שהחברה תדאג לא רק לצדק משפטי אלא גם לצדק חברתי. כאן מצוי לפתחנו האתגר הגדול של כל יהודי ושל מדינת היהודים כולה.
(ואתחנן תשעח)
