הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)המשנה באבות ה, ב כותבת כדברים האלה:
"עשרה דורות מאדם עד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם".
משנה זו, לפיה כל הדורות מנח עד אברהם הכעיסו לפני הקב"ה, עומדת לכאורה בסתירה למוכר לנו על דורות אלה. ראשית, שם בנו של נח ודאי לא היה רשע מכעיס לפניו יתברך, כך גם עבר, שיחד עם שם מיוחסת לו הישיבה הראשונה בתולדות האנושות. זאת ועוד, מקורות חז"ל אומרים לנו מפורשות שהיו בדורות אלה צדיקים רבים. כך מובא בבראשית רבה (לט, ו):
"אמר לו הקב"ה: 'אברהם! 'אהבת צדק ותשנא רשע וגו' מחבריך', מהו 'מחבריך'? מנח ועד אצלך י' דורות, ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך".
וכי אם כולם רשעים היו מה הרבותא בכך שהקב"ה לא מדבר עם דורות אלה? במדרש ילמדנו מכתב יד קדמון מבואת נוסחה מפורשת עוד יותר:
"בא וראה עשרה דורוות מאדם ועד נח וכיון שעמד נח והשלים עשרה נגלה לו הקדוש, ומה הפרש
היה בין נח לאברהם? אלא עשרה דורות מאדם עד נח רשעים, ומנח עד אברהם עשרה דורות צדיקין שלימין, ולא נתיחד הדיבר על אחד מיהן".
מדרש זה מובא בתורה שלימה מאת הרב מנחם מנדל כשר, בתחילת פרשת לך לך. גם הרב כשר מצביע על מקור ממנו דלה את דברי המדרש, הלא הוא "ד"ר מהר"ל גינצבורג". מהר"ל גינצבורג איננו אלא פרופ' לוי גינצבורג, מי שעמד בראש בית המדרש לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית, בספרו "גנזי שכטר". הוא עמד על שתי המגמות הדרשניות האלה, זו לפיה אברהם היה נקודת אור אחרי עשרה דורות של אפילה רוחנית, וזו שרואה באברהם את הדובדבן שבקצפת של עשרה דורות של צדיקים שלמים. המעניין הוא שהרב כשר, חסיד גור ומגדולי הדור, איננו נמנע מלכנות את גינצבורג בתואר מהר"ל. זו איננה הפעם היחידה בה הרב כשר מצטט בהערכה מדברי גינצבורג. זאת ועוד, הרב כשר איננו היחיד. הגר"ע יוסף, בשו"ת יביע אומר ד, י, מצטט מהערותיו של גינצבורג על ספר ראב"ן, בכנותו אותו "הרב הגאון ר' לוי גינצבורג ז"ל". גם הרב הגאון בעל שרידי אש, רי"י ויינברג, מזכיר את גינצבורג בתשובותיו (א, קכא), ומכנהו הר"ל גינצבורג (הרב ויינברג מצטטו פעמים רבות בכתביו).
הרי לנו שחרף היותו משוייך במוצהר לקהילה הקונסרבטיבית (גינצבורג היה, למעשה, המנהיג ההלכתי העליון של תנועה זו בארה"ב במחצית הראשונה של המאה העשרים), ראו כמה מגדולי ישראל לנכון להזכירו אף בתארי כבוד.
מן העבר השני, חכם ענק אחר, הרב שאול ליברמן, שלא היה קונסרבטיבי בארחות חייו, כי אם שמר אמונים לעולמו האורתודוקסי, אך רק הורה במוסד קונסרבטיבי, היה גם הוא שותף בתכתובות רבות ומסועפות עם חכמי דורו. אולם, כאשר נבחר לקבל את פרס הרב קוק לספרות תורנית מטעם הרבנות הראשית לתל-אביב יפו, סירב הרב משולם ראטה, מגדולי הדור, לקבל עימו את הפרס, ובמידה רבה שבר את הכלים בהתייחסותו להיצמדותו של ליברמן לתנועה הקונסרבטיבית.
מרתקת התופעה שבעוד אנו מתחבטים אם דורות הנכרים לפני אברהם אבינ ע"ה הרשיעו ופשעו, יש לבחון מה באשר לגדולי רוח והלכה בני דורנו אנו.
הדברים נכתבים על רקע מחלוקות עזות בקרב קברניטי המדינה באחרונה ביחס לחוק הגיור, ואי-קבלת גיור רפורמי וקונסרבטיבי בארץ. מובן מאליו שגם אצל גדולי ישראל שהתייחסו באהדה, ואף למדו מתורתם של גינצבורג וסיעתו, לא נמצא אחד שתמך ועודד את השקפתם הדתית. הם ידעו להבחין בין תורתו של אדם, שמזכה אותו בכבוד הראוי לו, לבין שיוכו הקהילתי הבעייתי.
הגם שאני משוכנע שאין מקום כלל לקבל כל עמדה לא-הלכתית, או אף הלכתית פשרנית, כזו שמוכנה להתחשב ברוחות הזמן שלא על בסיס אדנים הלכתיים מוצקים, יכול להיות שיש מקום ללמוד מגדולי ישראל כיצד לאמץ יחס של כבוד והערכה גם כלפי אותם מנהיגים שיש לנו עימם מחלוקת קשה, אך שמחוייבותם ואהדתם לעם היושב בציון ולתורתו איננה מוטלת בספק. מתוך אחריות ודאגה לשמירת החיבור האמיץ בין כל חלקי האומה, אין לוותר על קוצו של יוד הלכתי, אך ראוי אולי לחשוב על הערכה הדדיים ועל נסיון ליצור שיח וגשר בין פלגי האומה.
בשולי הדברים, ובטרם יעירו מעוררים על דברים אלה, ראוי לשים אל לב את התנגדותם הנחרצת של רבים מגדולי ישראל כנגד מגמת פילוג הקהילות, שביקשה לבצר את מעמדה של האורתודוקסיה כנפרדת ממסגרת הקהילתית של יהודים שהתאגדו בקהילות אחרות. הנצי"ב מוולוז'ין, שעמד בראש המתנגדים, כינה בספרו את מגמת הפילוג "חרבות בלב האומה". זאת הגם שאי-פילוג הקהילות מחייב היה לימוד משותף בבתי ספר, ניהול מסגרת כשרות אחת, גמ"ח וחברה קדישא, ועוד ועוד. אם הוא ראה כך את הדברים, האם תביעה לכבוד ולשפה נקייה כל כך רחוקה מרוחה של תורה?
(עקב תשע)
