יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לפסוק ב׳ פותח ב: ״ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא..״. לכאורה לא ברור מה בלק ״קופץ״. הרי מואב מכיר את ההנחיה של ה׳ לבני ישראל שאין להילחם באדום בעמון ובמואב. ״אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה״. אז מה באמת קורה כאן ומה הוא באמת רוצה?
אם נחזור לפרשה הקודמת ניזכר שישראל איגפו ממזרח באופן עמוק את אדום ולא נלחמו בהם. בהמשך איגפו גם את מואב הדרומית ונלחמו בסיחון האמורי, שכבש את מואב הצפונית ממלך מואב הקודם, ושם את משכנו בחשבון שנמצאת במואב הצפונית.
לאחר מכן ממשיכים ישראל ומכים את עוג מלך הבשן הצפוני יותר, יושבים בכל השטח, אך מתרכזים מול יריחו שעה שהגבול הנוכחי בינם לבין מואב הוא נחל ארנון.
בלק מונה למלך מואב הדרומית. הוא רואה את ישראל יושבים בשטחה של מואב הצפונית מארנון וצפונה וליבו נחמץ.
בלק יודע שישראל לא יתגרו בו, אך כמלך צעיר הוא חולם לממש את חלום ״מואב הגדולה״ ולנסות לבצע מבצע צבאי מול ישראל ולדחוק אותם או צפונה או מערבה.
ברור לו שבאופן פיסי בלבד הוא לא יהיה מסוגל לבצע זאת ולכן הוא נזקק לבלעם ולקללותיו. הוא יודע שרק אם הקב״ה יעזוב את ישראל, הוא יצליח לממש את חלומו.
כך גם ניתן להבין את התבטאותו של בלק ״אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ״. אין לו יומרות לנצח את ישראל, אלא להציק להם ולדחוק אותם ממואב הצפונית.
הנושא השני החשוב מאד בפרשה הוא ארבע נבואותיו של בלעם, הבנתן וכן להבין מדוע היה נדרש שדווקא נביאם של אומות העולם יאמר נבואות אלו.
על פי המפרשים, בלעם התנבא את שתי הנבואות הראשונות בעל כורחו, ועם האחרונות כבר הזדהה באופן מלא. הנבואות עוסקות בתקופות השונות של עם ישראל:
הראשונה – במצבו של ישראל מהאבות ועד לריבוי העם למרות עבדות מצרים.
השנייה – ביציאת מצרים, ההליכה במדבר וכיבוש ארץ ישראל.
השלישית – בגמר כיבושי הארץ ההתנחלות ותקופת השקט בארץ.
הרביעית – תקופת המשיח.
להבנתי, הנבואות מופנות לישראל, אך לא פחות מכך לעולם כולו. לכן הן יוצאות אותנטיות מפיו של גדול נביאי האומות בלעם. הנבואות אינן עוסקות בתיאור תקופות, אלא כל נבואה מתארת מאפיין מהותי ונצחי באופיו של עם ישראל ואת המסר המתבקש שניקח אנו ואומות העולם בגינו.
הנבואה הראשונה קובעת כי אופיו של עם ישראל לנצח ש״עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב״. אין תרופה לאנטישמיות. תמיד נידחה על ידי העמים ומאידך גם ההתבוללות לא תצליח להכחיד את העם. כאשר מדובר באינטרסים המהותיים של עם ישראל, אין מה לצפות מהגויים ולא צריך להתרגש מאיומי חרפות ומגינויים. יתרה מזאת. אם לא ננמיך את קומתנו, למרות כל הסקרים והתחזיות, נרבה ונתעצם ״מי מנה עפר יעקב״.
הנבואה השנייה קובעת את מהות הקשר בין ה׳ לעמו. ה׳ בחר בישראל ולא משנה מה יהיה מצבנו. ״לא איש אל ויכזב״, אין מצב שה׳ ישנה דעתו. יהיו מצבים קשים רוחנית, יהיו מצבים קשים פיסית. גלויות, אינקוויזיציות ושואה. אך בסוף תמיד נקום כלביא ונתנשא כארי. כוח ההתאוששות של עם ישראל הוא ייחודי, כי אנו עמו הנבחר של ה׳ וכהרף עין אנו עולים מבירא עמיקתא בגולה לעצמאות מובילה בישראל.
הנבואה השלישית מבהירה כי האתגר האמתי של עם ישראל בכל התקופות הינו ״מה טובו אוהליך יעקב״. כשאנחנו מצליחים לשמור על קדושת המחנה ועל כך שבין אדם לחברו אנחנו מאוחדים, אין שום אומה יכולה לעמוד מולנו. מצבנו הכלכלי יהיה טוב ולא נצטרך להפעיל את כוחנו ״כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו, מברכך ברוך ואוררך ארור״. האחדות הפנימית היא המפתח לכל.
הנבואה האחרונה עוסקת באחרית הימים. האומות צריכות להבין כי אז ״דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל״. אז גם כל המחויבויות הקודמות שנתן הקב״ה לעמים מואב אדום ועמון ישתנו. יהיה ניתן למחוץ את פאתי מואב, ולכבוש את אדום ״והיה אדום ירשה״.
נבואות אלו ומסרים אלו תקפים היום כתמיד ומחזקים את ביטחוננו בעבר ואת צדקת דרכנו כיום. והעיקר לא לפחד כלל.
(נצבים תשעה)
