התורה והארץ – בין אדם למקום
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:
"כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא אֱ-לֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵ-ל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד". "אמר
פרשתנו פותחת בתפילתו הכל כך מרגשת של משה רבנו לבקש מהדיין הרחום ית' להיכנס לארץ ישראל. אין אנו יכולים להתעלם
ההפטרה של השבת היא ההפטרה השלישית והקשה ביותר משלושת הפטרות הפורענות. אנו קוראים אותה בשבת פרשת דברים, שהיא תמיד הפרשה
כתוב במשנה במסכת תענית, (דף כו, עמוד א-ב); "חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה
נכנסנו השבוע לימים של בין המצרים, ימים של אבל על חורבן ירושלים ההולך ומתעמק מן י"ז בתמוז ועד ט' באב.
פרשת פינחס – במובן החברתי של המילה "פרשה" – הינה אחת מן הפשוטות והמסובכות ביותר גם יחד. היא פשוטה ביותר
פרשתנו עוסקת רובה ככולה בסיפור מזימתו של בלק להזיק את ישראל בעזרת קללותיו של בלעם והתשועה שעשה הקב"ה לישראל בהופכו
המתבונן בפרשתנו מתקשה לראות את הקשר החורז בין חלקיה השונים של פרשתנו. לעומת זאת, הקשר בין הפרשה להפטרה נראה ברור.
כאשר אנו מתבוננים בפרשה ובהפטרה, נראה לנו לכאורה כאילו רק מציאותו של פסוק דומה, אותו אומרים משה ושמואל, הוא המשתף