חירות על הלוחות
מעשה העגל הוא לא ספק אחד האירועים הטראומטיים שנצרבו בתודעה הלאומית היהודית. התיאור שמופיע בתורה נע בין שתי זירות: מצד
מעשה העגל הוא לא ספק אחד האירועים הטראומטיים שנצרבו בתודעה הלאומית היהודית. התיאור שמופיע בתורה נע בין שתי זירות: מצד
מנחם כהן סמנכ"ל בכיר במשרד החינוך בשלוש מילים אלו – "יישר כחך ששברת" – בחר רש"י, הפרשן, המורה והמחנך לסיים
"ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת": מורה דרך גדול היה משה רבינו, ומלמד תורה לעמו ישראל. הדילמה בה
איתן פינקלשטיין אמר הקב"ה למשה… אני רואה אותם שאחר שאבוא לסיני ליתן להם את התורה ואני חוזר בטטראמילין שלי (טטרא=ארבע,
הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת ההסדר חולון בתורה לא מופיע הציווי לקדש ידיים ורגליים, אלא לרחוץ אותם: "ורחצו אהרן ובניו
במוקדה של פרשת העגל ניצבת קריאתו של הקב"ה: "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" (לג, יט). "חן" זה
אחד התיאורים הנשגבים ביותר, תיאור הנפלא מהשגת בני אנוש, מצוי בפרשתנו, בשיח שבין משה רבינו לקב"ה. אגב מחילתו של הקב"ה
הנימוק בו "שכנע" משה רבינו את הקב"ה לא לפגוע בעם ישראל בעקבות חטא העגל הוא נימוק המופיע כמה פעמים בכתבי
עומדים אנו בסיומו של חג הפורים. חג עתיר הזדמנויות של הסוואה וגילוי. פרשת השבוע, "כי תישא", מזמנת לנו מסר רלבנטי
משה רבנו ירד מהר סיני עם הלוחות השניים בתום ארבעים יום וארבעים לילה, והוא נחשף לתופעה ייחודית: "וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה