יישר כחך ששברת

מנחם כהן
סמנכ"ל בכיר במשרד החינוך

בשלוש מילים אלו – "יישר כחך ששברת" – בחר רש"י, הפרשן, המורה והמחנך לסיים את פירושו לחמשה חומשי תורה. סיום זה מעורר תמיהה. מדוע נבחר מדרש המתאר את הרגעים הכואבים ביותר במעמד הר סיני, בשעת שבירת הלוחות, כדי לסיים בו את השלמת הפירוש לתורה. סביר יותר היה לצפות שרש"י יבחר לסיים את פירושו לתורה דווקא בדברי שבח לעם, ללומדי התורה, לבורא עולם, בטח לאחר שבדרך זו נוהג רש"י בפתיחה לכל חומש וחומש. בבראשית – "כח מעשיו הגיד לעמו", בשמות- "אע"פ שמנאן… חזר להודיע חיבתן", ויקרא- "לשון חיבה", במדבר – "מתוך חיבתן לפניו מונה וחוזר", ואת פירושו לספר דברים פותח רש"י בדברי השבח – "הזכירן ברמז מפני כבוד ישראל".
בסיום הבלתי שיגרתי לפירושו, מחזיר אותנו רש"י למעמד הר סיני בשעה שמשה מסיים את שהותו במשך ארבעים יום על ההר ובידיו "לוחות אבן כתובים באצבע אלוקים". אותה שעה יודע הוא שבתחתית ההר מצפה עם ישראל- עם ה' לקבלת התורה. ברגע השיא של השלמת אחד היעדים המרכזיים של יציאת מצריים, ברגע זה התהפכו היוצרות. הקב"ה מצווה את משה "לך רד כי שיחת עמך", ומתחתית ההר נשמעים קולות "קול חרופין וגדופין". עם ה' עשה אלוה חדש בדמות עגל הזהב. "סרו מהר מן הדרך אשר צויתם… עשו להם עגל מסיכה…ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים".
משה המנהיג נמצא באחת השעות הקשות של מנהיגותו. עליו לנקוט אמצעים כדי להחזיר את העם למוטב, האם לרדת אל העם (תרתי משמע) ולהתחיל בתהליך מתמשך להחזירם לדרך האמונה בה', כפי שביקש יהושע ושבעים זקנים "תופסים שלא ישברם"- את הלוחות (ראה רמב"ן שבת פ"ז עמ' א').
ברם, משה הבין שנתינת התורה לעם בשעה שהוא עובד את עגל הזהב תהפוך לנורמה המאפשרת לעבוד בו זמנית את אלוקי ישראל ואת עגל הזהב, כפי הנהוג בעולם האלילי. משה ביקש לזעזע את העם, ולהבהיר שאלוקי ישראל הוא אחד ומלא כל הארץ כבודו. כל הרהור על שיתוף של עבודה זרה עם האמונה באל אחד יש לעקור ומיד מן השורש. אשר על כן, משה "מדעתו" שובר את הלוחות וקורא בפני העם – מי לה' אלי – ועומד בפני הקב"ה ומבקש רחמים על עמו. "וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה אם תישא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך". במעשה זה ניתן לומר ששבירת הלוחות היא קיומם. שהרי שבירת הלוחות לימדה בדרך הקשה את העם העומד בתחתית ההר ואת עם ישראל לדורותיו כי עבודת הבורא חייבת להיות זכה וברורה. "כי הוא ואין מלבדו".
"והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר 'אשר שברת'" – "יישר כחך ששברת" (רש"י על הפסוק האחרון בתורה דברים ל"ד י"ב).
עתה נבין מדוע בחר רש"י המפרש ,המורה והמחנך לסיים את פירושו לתורה ב"שבירת הלוחות" .
רש"י ביקש ללמדנו שאת חמשת חומשי התורה יש לקבלם כשלמות אחת , על פי רוח התורה שבכתב והתורה שבעלפה,כדי לעשות את,"הטוב והישר בעיני אלוקים ואדם" אחרת שבירתה טובה מקיומה.
(כי תשא תשסח)