כל הפוסטים בהרב מניטו

שבת שובה היא השבת הראשונה של השנה. דבר זה מציין כי המאמץ המתבקש מהאדם כאשר חוזר ומתגלה המימד הראשיתי של

שתי הפרשיות ניצבים וילך מהוות מן נאום פרידה אחרון של משה רבנו לישראל ביומו האחרון. ורבו מאד הדקדוקים ואנו נתמקד

בין פסוקי התוכחות המחרידות שבפרשתנו ישנו אחד שהוא קשה במיוחד: "והיה כאשר שש ד' עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם כן

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ

"לא תטה משפט, לא תכיר פנים; ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". הפסוק שבתחילת פרשתנו

"בָּנִים אַתֶּם לַד' אֱ-לֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת". הפסוק מבטא מצוה לא תעשה מתרי"ג מצוות. מנהגי

בפרשת השבוע מופיע אחד הפסוקים הידועים ביותר: "ועתה ישראל מה ד' אלקיך דורש מעִמך כי אם ליראה את ד' אלקיך,

פרשתנו כוללת את אחד מהקטעים המרכזיים של אמונת ישראל, הפרשה הראשונה של קריאת שמע, אשר משמעותה היא קבלת עול מלכות

פרשת דברים, שנקרא השבת, הינה הפרשה אותה תמיד קוראים לפני תשעה באב, יום שבו נחרב בית המקדש והתחילה גלות עם

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ד': אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַד' אוֹ הִשָּׁבַע