כל המאמרים במדור ערך מוסף

הכלל הגדול בתורה, כפי שהגדיר רבי עקיבא את המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", מוכר הוא ושחוק עד דק. אולם שלוש המילים המכילות ציווי זה מעלות שלוש

מגפת הקורונה שונה אמנם מנגע הצרעת שבפרשתנו, שכן לפי הדעה המקובלת בישראל, הצרעת המתוארת בתורה איננה מחלה מדבקת רגילה, וכדברי הרמב"ם "היא אינו ממנהגו של

מספר פעמים בכל שבוע מזדמן לי לעבור ליד פיל לבן, שלד בניין שמעולם לא הושלם. בקרבתי מצויים גם בניינים רבים אחרים שהגיעו לגמר טוב, ואז

"…אמר הקב"ה: מכל הקרבנות שאתם מקריבין אין חביב עלי כקטרת: תדע שכל הקרבנות כולן לצרכיהן של ישראל, כיצד ? החטאת הייתה באה על החטא, והאשם

המנהג להתחפש בפורים אומץ כנראה בעקבות הקרנבלים האירופאים, אולם המסורת השכילה להטעין אותו בהסברים עמוקים ומעניינים. גם מבלי שניכנס להסברים אלו, ברור שכמה מעלות טובות

אילו יכולתי הייתי מתייצב לפני כיסא הכבוד ותובע את עלבונו של משה רבנו: פנחס ובנות צלפחד זכו לשכר טוב משמים על יוזמותיהם, ומדוע משה רבנו

"לפחות את עשרת הדיברות אני מקיים", כך חושב מן הסתם כל שומר שבת מצוי. אולם ביטחון זה מתערער כשמגיעים לדיבר האחרון: "לא תחמוד". לדברי אבן

תוך זמן קצרצר לאחר מכת בכורות החל המהלך: כל הבצק הלח, בתוך התרמילים היה מונח, ויהי בשלח, העם ברח והלך. לא חלפו אלא שבעה ימים,

ראוי לזרות אור על מכת החושך, שכן מיקומה כמכה שלפני האחרונה מלמד שהייתה זו מכה קשה ביותר, והדבר מעורר תמיהה, שכן בניגוד לכל שאר המכות,