הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')מספר פעמים בכל שבוע מזדמן לי לעבור ליד פיל לבן, שלד בניין שמעולם לא הושלם. בקרבתי מצויים גם בניינים רבים אחרים שהגיעו לגמר טוב, ואז צצו הכשלים הקטנים, אותן טעויות או עבודות רשלניות שגרמו לדיירים שזה עתה שמחו בחנוכת ביתם החדש, להתחיל מיד לתקן ולשפץ אותו, ולעיתים אף להגיש תביעות וקובלנות.
הפילים הלבנים והבתים הבעייתיים מסייעים לי להבין את משמעות המשפט שחוזר ומופיע ח"י פעמים בקשר לבניית המשכן, לפיו בני ישראל עשו "כאשר ציווה ה' את משה". התורה באה לומר שבני ישראל לא עשו את העבודה 'כמעט' עד הסוף, ולא ביצעו את הוראות הבניה 'בערך' כמו שציווה ה', אלא בנו את המשכן בדייקנות ובשלמות מבלי להתפשר על קוצו של יוד.
היכולת לבצע מעשים בשלמות היא נדירה ביותר. בגמרא (שבת קיח, ב) אנו מוצאים חמש אמירות של אמוראים על מצוות מסוימות שהם מעידים על עצמם שקיימום: "אמר רב נחמן: תיתי לי דקיימית [=יבוא לי שכר טוב שכן קיימתי] שלש סעודות בשבת. אמר רב יהודה: תיתי לי שכן קיימתי עיון תפלה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי שלא הלכתי ארבע אמות בגילוי הראש. אמר רב ששת: תיתי לי שקיימתי מצות תפילין. ואמר רב נחמן: תיתי לי שקיימתי מצות ציצית".
מה פשר האמירות הללו, הרי מדובר במצוות שכל יהודי משתדל לקיים? זאת ועוד: כל אחד מהחכמים הללו קיים בוודאי את כל המצוות, מה היה מיוחד באותה מצווה שהוא בחר לציין? נראה שכל אחד מהם ציין מצווה מסוימת, שאותה הוא דקדק לקיים בתכלית השלמות. ידעו חכמינו שהאדם אינו מסוגל לבצע את כל המצוות בשלמות, לכן מעבר להשתדלות הרגילה בכל המצוות, בחר כל אחד להתמקד במצווה אחת מסוימת, שאותה ביצע, בלי "כמעט" ו"בערך", אלא עד הסוף.
על החשיבות של קיום מצווה אחת באופן מושלם מעמיד אותנו הרמב"ם בפירושו לאמרה הידועה של רבי חנניה בן עקשיא: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות" (מכות ג, טז). לכאורה, כדי לזכות אותנו היה הקב"ה צריך לתת לנו מעט מצוות, ולא להרבות בהן? הרי ככל שיש יותר מצוות יש יותר קושי לקיים את כולן?
מסביר הרמב"ם, שאם אדם מצליח לקיים מצווה אחת באופן מושלם, הן מבחינת אופן הביצוע והן מבחינת כוונת הלב ועשיית המצווה באהבה, הוא זוכה באמצעותה לחיי העולם הבא. לכן שיבח רבי חנניה את ריבוי המצוות, שכן בכך גדלים הסיכויים לבצע מצווה אחת בשלמות, ולזכות להישארות הנפש.
אחת המצוות שכולנו משתדלים לקיים בשלמות ומשקיעים בה מאמצים רבים היא השבתת החמץ לפני פסח. כל איש, ובוודאי כל אישה, רוצים להגיע לפסח באופן שיוכלו לומר: "תיתי לי דקיימית השבתת חמץ לפסח".
ברם, הרמב"ם הדגיש לא רק את שלמות המעשה, אלא גם את הכוונה בעשיית המצווה ואת המעלה שבעשייתה מתוך אהבה. בעניין זה אפשר בנקל להחמיץ את ההכנות לפסח. אפשר לעשות את כל הניקיון לפסח, בלי לחשוב לרגע על איסור חמץ ובלי קורטוב של אהבה. דווקא בהכנות לפסח גדולה היא סכנת ההחמצה, שכן אפשר בנקל ניתן להיגרר למתח ולעצבנות, שאינם בריאים באופן כללי, וחמורים במיוחד כשמדובר במצוות.
לכן חשוב לקבוע סדרי עדיפויות נכונים, ולשים לב מה מנקים באמת בשביל פסח, ומה אנו עושים "לשם ייחוד ניקיון האביב הכללי". כדאי ללמוד מהאמוראים שהוזכרו את חכמת ההתמקדות, ולהחליט באילו משימות אנו מעוניינים לרדוף אחר השלמות, ובאילו תחומים נסתפק בהישגים חלקיים. אתגר זה חשוב גם בתחומים אחרים. לא אחת אנשים בוחרים להתמקד בהישגים חומריים ולהתפשר בעניינים שברוח. הם יכתתו רגליהם ויכלו כספם למען האביזרים האלקטרוניים החדישים ביותר, אך יסתפקו במועט כשיצטרכו מזוזה או תפילין. הם ימצאו את הכוחות והאנרגיות הנחוצים כדי לערוך סיבובי קניות מתישים, אך בשביל להגיע לשיעור תורה אין להם לא כוח ולא זמן.
ההכנות לפסח הן תרגיל נפלא ביצירת סדרי עדיפויות. האתגר הוא להבחין בין חתירה לשלמות בהשבתת החמץ "כאשר ציווה ה'", ובין הסתפקות בהישגים חלקיים בניקיון הכללי. להתמקד במרכיבים המשפחתיים, החברתיים והרוחניים של פסח, ולהתפשר בהידור הבית וגיוון המאכלים.
בשבת מברכים חודש ניסן ראוי להתפלל: שתהיה לנו המסוגלות לבצע בשלימות את מה שצריך לעשות בצורה מושלמת, שתהיה לנו המסוגלות לבצע ללא שלימות את מה שאפשר לעשות בחלקיות, ושיהיו לנו דעת ומודעות להבחין בין אלה לאלה.
(ויקה"ם תשעז)
