אילו יכולתי הייתי מתייצב לפני כיסא הכבוד ותובע את עלבונו של משה רבנו: פנחס ובנות צלפחד זכו לשכר טוב משמים על יוזמותיהם, ומדוע משה רבנו מקופח? פנחס עשה מעשה אחד בלבד, שבו השיב את חמת ה' מעל בני ישראל, ובתמורה הוא זכה לברית שלום מאת ה', וקיבל את המשרה הרמה של הכהונה.
משה, לעומת זאת, השיב את חמת ה' מעל העם כמה פעמים לאחר חטאים גדולים, דוגמת חטא העגל, ומנע את השמדת עם ישראל, אך לא קיבל כל שכר מיוחד. יתירה מזו: כשביקש משה, לפי המדרש: "שירשו בניי את כבודי" – הוא נענה בשלילה, ובציווי למנות את יהושע, ואילו פנחס לא רק זכה לשכר טוב לעצמו, אלא "לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".
בנות צלפחד. דרשו נחלה בארץ ישראל, בטענה: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ". האם למשה לא מגיעה נחלה בארץ, לפחות כמו לאביהן של בנות צלפחד? חז"ל מציינים שבדרישה שלהן הייתה גנוזה גם אהבה לארץ. התורה הדגישה את ייחוסן ליוסף, שכן הן הלכו בדרכו בחיבתן לארץ ישראל (ספרי, שם, קלג). ומה עם משה? הרי אין לך גדול ממשה רבנו שאת כל ארבעים שנות מנהיגותו עשה בלקיחת עם ישראל ממצרים לארץ ישראל. מדוע אהבת הארץ שלו לא זיכתה אותו בכרטיס כניסה לארץ?
אילו טענתי טענות אלה לפני כיסא הכבוד, הייתי מקבל מן הסתם תשובה ניצחת לכל טענותיי, והיא שיש להבחין בין מי שממלא את תפקידו לבין האיש מן השורה שנוטל אחריות בעצמו מתוך יזמה אישית וולונטרית.
משה אכן השיב את חמת ה' כמה פעמים במעשים גדולים מעוררי השתאות, אולם בפעולות אלה הוא עשה את המצופה והמתבקש ממנו כמנהיג. הוא רק מילא את תפקידו, על כך הוא לא ראוי לשכר מיוחד.
פנחס, לעומת זאת, חרג מתפקידו. הוא מייצג את האזרח מן השורה, אשר רואה ואקום ומחליט ליטול את היוזמה לידיים. אפשר שתיאור הכתוב: "ויקם מתוך העדה" בא להדגיש היבט זה: פנחס קם מקרב עדת בני ישראל, כאחד האדם, ולא כמי שפועל מכוח אחריות מנהיגותית. פנחס מוכן להסתכן, לקחת אחריות ולבצע פעולה של מסירות גדולה, למרות שאין זה תפקידו, ועל כך הוא ראוי לשכר גדול.
בדומה לכך, גם בהשוואה לבנות צלפחד ידו של משה על התחתונה. חיבת הארץ שלו הייתה נתון פתיחה ברור מאליו, והובלת העם אל הארץ הייתה מימוש המשימה לה נועד. בנות צלפחד, לעומת זאת, היו אמורות להינשא למי שתרצנה, ולא להתעסק בענייני התנחלויות, אולם הן נכנסו בעובי הקורה, ומתוך יזמתן האישית, ששולבו בה הוקרה וכבוד לאבא, כמו גם אהבה לארץ, בחרו להתקרב אל משה ולהסתכן בדרישה לנחלה, דרישה שהייתה עלולה להיתקל בגערה קשה על חוצפה ועזות מצח.
לא פעם האזרחים מהשורה "המגדילים ראש" ומכניסים עצמם מיזמתם בעול העשייה, הופכים באופן טבעי למנהיגים של המחר. כך החל משה עצמו את דרכו אל המנהיגות. משה הצעיר בחר מיזמתו האישית לצאת אל אחיו ולראות בסבלותם, במקום להישאר ספון בארמון פרעה, ולחיות בטוב ובנעימים. הוא הכניס עצמו לדאגה לאחיו והתערב לטובת החלשים מבלי שהתבקש. עליית משה לגדולה הייתה במידה רבה מעין שכר טבעי ותוצאה מתבקשת של פעילותו העצמאית והוולונטרית בצעירותו. לפיכך הקובלנה שהגשתי בדברי הפתיחה כבא כוחו של משה רבנו, דינה להידחות, שכן גם משה עשה מעשה פלאי וקיבל שכר כפנחס.
בזמננו ישנם תחומים רבים בהם הרשויות, הממסד והמנהיגות מגלים אוזלת יד או חוסר יכולת, ולתוך הוואקום הזה נכנסים אנשים מן השורה שיוזמים, לוקחים אחריות וממלאים את החלל. האפשרות לקום מתוך העדה ולהגדיל ראש פתוחה בפני כל אזרח במדינה וכל חבר בקהילה. כל הממשיך בדרכם של פנחס ובנות צלפחד ופועל מעבר לחובתו, יכול לחולל גדולות ונצורות. דרוש מעצמך וקבל שכר מבורא עולם.
(פנחס תשעז)
"המגדילים ראש"
השארת תגובה