כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

על דרך הכלל, המקרא אינו מרבה בחשיפת עולמו הפנימי של אדם. לרוב הוא מסתפק בתיאור קצר, יבש, גם כאשר מדובר במאורע ספוג דמעות ורווי רגשות.

הציווי "לך-לך" מאפיין לא רק את אבי האומה, אלא את בני העם היהודי לדורותיו. בכל הדורות יהודים הצטיינו במסעותיהם על פני תבל. לעתים מרצון, למטרות

למן בריאתו, בצלם אלוקים, כובש לו האדם את העולם תחת רגליו, רודה בדגת הים ובעוף השמים, מוציא את לחמו מן האדמה, מרבה חוכמה, בינה ודעת,

במאה ה-21 "כוכב" נולד בטלוויזיה. ויהא זה ילד פלא קטן, בעל קול זמיר, או טבח העושה פלאות בסיר הסירים. לעומת זאת בתנ"ך, רבים מאבות האומה

מתוך מכלול הפרטים, נבלעות לעתים בקול ההמון דמויות מופלאות שכל אחת מהן קובעת ברכה לעצמה. אם כך בכל פרשיות התורה, בפרשת בראשית על אחת כמה

  בדיחה יהודית עתיקת יומין מספרת על שני בני זוג יהודים שהחליטו, לא עלינו, להמיר את דתם. הלכו לכנסייה, עברו את טקס הטבילה ועברו לדת

בדרך הילוכי ברחובות השבוע באוראדיה שברומניה, עצמתי לרגע את עיני.  בדמיוני ראיתי ילד קטנטן, יידל קליין מגרוסוורדיין (שמה היהודי של העיר טרם מלחה"ע השנייה), העושה

לנוכח פשרם הסתום של כמה מן הפריטים שמופיעים ברשימת החטאים המקובלת בסדר הוידוי, הופיעו בשנים האחרונות "מדריכי עזר", שנועדו להקל על אומר הוידוי לזכור כל

בעולמה של מורשת ישראל הכירו בחשיבות השֵם כמעשה מהותי, לא רק טכני-שימושי, למן ימי בראשית. המקרא רצוף מדרשי שֵמות המבקשים ליתן טעם בשמו של אדם.

מעמד הר סיני וקבלת התורה ניצבים במוקדו הרוחני-דתי של חג השבועות. סמיכות החג לתחילת ספר במדבר, שמאופיין בחלוקה ל"שבטים" שונים, מזמינים אותנו לעיון מחודש במתח