כל המאמרים במדור על סדר היום

אחת הבשורות הגדולות שחוללו ראשוני ספרד הייתה היכולת לקרוא את הפסוקים בתורה העוסקים בריבונו של עולם, בדמותו, בצלמו, במעשיו ובהחלטותיו. בלעדיהם, קשה היה לנו להבין

הגבהת החומות, החמרת האיסורים, העצמת הניתוק והפער – הן חלק מהדרכים בהן משתמשת תנועה רוחנית בשעה שהיא פוגשת איומים רבים עליה. אנו מכירים את התגובה

בשעת החופה, ובסעודות השמחה בשבוע שלאחריה, אנו מברכים ברכה שלעתים אין אנו מפנים תשומת לב מתאימה לעוצמתה: ״אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו,

איך מתקשרים מחדש לעולם הקורבנות? איך בונים את היחס הנפשי הראוי, בעולם שכל כך רחוק מהרעיון הזה, לכך שאנו מביאים עולות וזבחים לריבונו של עולם?

"….נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ…"   בדרך כלל אנו נוהגים להתבונן על מצוות צדקה כמצווה

ברית פרשת ניצבים, וקריאתה כל שנה מחדש לקראת ימי המלכת ד' וכפרת העוונות– מזכירה לנו את היסוד הגדול של התורה: התורה ניתנה לכלל ישראל. תולדות

הכניסה לארץ ישראל מתוארת בספר דברים כדבר המסוכן ביותר העומד להתחולל בתולדות עם ישראל. הסכנה אינה צבאית – הקב"ה מבטיח כי הוא ילך לפנינו, ומצווה

  "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי, אשר אנכי מצוה אתכם היום, לאהבה את ד' א-לוהיכם ולעובדו –  בכל לבבכם ובכל נפשכם". בתודעה המעשית של

אחת לכמה שנים טוב להתבונן על העבר ולחזור על אחד מהאתגרים הלא גדולים אך המשמעותיים ביותר כלפי העתיד. תיקוני ליל שבועות נערכים ב״ה בכל מקום.

פרשת גן עדן העלתה כבר מתחילת הבריאה את המרכזיות הגדולה של בגדיו של האדם. תשומת הלב הראשונה ניתנת לכיסוי שיש בבגד. הוא מכסה את מה