כל המאמרים במדור נשא

ההפטרה שלפנינו, הלקוחה מספר שופטים, עוסקת ברובדה הגלוי – בפרשת הנזיר. זוהי גם הזיקה המידית שלה אל פרשת השבוע: "איש או אישה כי יפליא לנדור

אחד האיסורים החלים על היהודי הרוצה למצוא מזור לנפשו הדואבת, הוא להתנזר משתיית יין, חומץ יין, ומאכילת מוצרי הגפן: "מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ

מה רוצה הקב"ה מבלעם? בתחילה, אסר עליו ללכת עם שרי מואב: "… וַיֹּאמֶר ה' אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם…" (במדבר כ"ב, י"ב). בהמשך – התיר לו

הפרטים המרובים על סדר חניית בני ישראל במדבר נראים טרחניים למדי. חזרה מייגעת, תריסר פעמים, על קורבנות הנשיאים, דקדוק בכל פרט קטנטן. כל אלה אינם

כמידי שנה, וכמו כל אחד המקשיב לפרשת השבוע אני 'חורש' את ה'רשת' ואת הספרים לנסות ולמצוא פתרון לחידת החזרה 'המייגעת' של קרבנות הנשיאים. התורה, המקמצת

הקנאה היא תכונה אנושית טבעית שאין אדם שניצל ממנה לחלוטין. היא מסוגלת להעכיר חייו של אדם שהחיים שלו היו תותים, ובמבט אובייקטיבי אמור היה להיות

הברכות סובבות את חיי היהודי משעה שהוא משכים בבוקר: התפילה מלאה בברכות. כל פנייה לחבר מלווה בברכת 'שלום', שמו של ה'. הטקסים היהודיים מורכבים מברכות

פרשתנו חותמת בחנוכת מזבח העולה, שהתקיימה לאחר הקמת המשכן. חנוכת המזבח נמשכה שנים עשר יום, במהלכם כל נשיא הקריב את קרבנו ביום אחר. הנשיאים הביאו

פרשת השבוע שלנו מקדישה מקום מכובד לנושא המעילה. נושא זה זוכה לאזכור בשני הקשרים– מעילתו של אדם בקב"ה וחשד למעילה של אישה בבעלה. מהי מעילה

האם עדיף שהאדם יתמודד עם בעיותיו הגשמיות והרוחניות בכוחות עצמו ועלינו להכשירו לכך, או שטוב לו להיות יצור נתמך המסתייע באחרים? באגרתו לאחינו בני תימן