כל המאמרים במדור צו

"שווא עבוד א-לוהים" – זו הייתה תחושתם של אנשי בית שני כפי שהיא מתוארת בהפטרת פרשת השבוע, שבת הגדול. לא קשה להבין אותם: הצהרת כורש

בפרשת צו התורה חוזרת ומתארת את דיני הקרבנות שהובאו בפרשת ויקרא. נשאלת השאלה: מדוע? בפרשת ויקרא הקב"ה פנה אל משה: "דבר אל בני ישראל ואמרת

הלשון המיוחדת בה משתמש הקב"ה בתחילת פרשיית קרבן העולה (ויקרא ו ב): "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר", הביאה את המדרש למצוא בבקשה זו משמעות

לרמב"ם שלשה הסברים לעניין הקרבנות: הראשון, הסבר היסטורי- "אי אפשר לצאת מן ההפך אל ההפך- ולזה אי אפשר, לפי טבע האדם, שיניח כל מה שהרגיל

" וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ…" (מלאכי ג', כ'). מהי השמש המובטחת ליראי ה' באחרית הימים? אציע שלושה כוונים: צדקה: א. צדק

משה רבנו ציוה את אהרן ובניו כיצד לנהוג עם הכלים שבהם התבשלו קודשי המזבח: "וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק