כל המאמרים במדור נשא

לאחר תיאור המתנות שהגישו נשיאי העדה לכבוד חנוכת המשכן, הפרשה מסתיימת בפסוק שרב הנסתר בו על הנגלה: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע

פרשת נשא מציגה בפנינו את הלכותיו ודיניו של הנזיר "איש או אישה כי יפליא לנדר נדר נזיר…מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר… כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא

"וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" פעמים רבות אנו סמוכים ובטוחים שחיים של קדושה תלויים במידה רבה של

הניסוח של פרשת הנזיר חושף בפנינו גישה מורכבת של התורה למעשה הנזירות ולהלכי הנפש של האדם שמביאים אותו לקבל על עצמו נזירות: "איש או אישה

האם יכולה להיות לגיטימציה דתית לחילול שבת? התשובה החד-משמעית היא שלא. מצוות השבת ניתנה לכל עם ישראל ולא לדתיים בלבד. היא ברית קודש שבין עם

פרשתנו מהווה המשך לפרשת במדבר – למפקד ולהמשך ההכנות לקראת המסע לארץ ישראל. קריאת פרשתנו מקבלת משמעות מיוחדת כשהיא סמוכה לזמן מתן תורתנו. יש בה

פסוק חידתי מצאתי בפרשת השבוע שלנו: "וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם" (במדבר, ד', ל"ב). במה הכתוב מדבר ומה בא ללמדנו? מבאר הרמב"ן במקום: "וטעם

חידה שנתית. התורה, המקמצת בדרך כלל במילותיה, 'מבזבזת' למעלה מ-60 פסוקים על חזרה מיותרת לכאורה על פרטי הקורבנות הזהים בפרשת הנשיאים. התשובה המקובלת שמה את

אריה ארזי (הכהן) סמנכ"ל באוניברסיטת בר אילן ומרצה לניהול ומנהיגות בפרשת נשא מצווים הכוהנים לברך את ישראל (ו, כג). לפני אמירת הברכה עצמה, שהטקסט המקודש

אחת לכמה שנים טוב להתבונן על העבר ולחזור על אחד מהאתגרים הלא גדולים אך המשמעותיים ביותר כלפי העתיד. תיקוני ליל שבועות נערכים ב״ה בכל מקום.