מערכת שבתוןאריה ארזי (הכהן)
סמנכ"ל באוניברסיטת בר אילן ומרצה לניהול ומנהיגות
בפרשת נשא מצווים הכוהנים לברך את ישראל (ו, כג). לפני אמירת הברכה עצמה, שהטקסט המקודש שלה נמצא בפרשתנו, מברכים הכהנים ברכה שמקורה בגמרא (סוטה לט, ע"א): "ברוך אתה ה' א-לוקינו מלך העולם אשר קידשנו בקדושתו של אהרון וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה". מניין לקחו חז"ל את הציווי "באהבה" שלא מצאנו כי נצטוו עליו הכוהנים במפורש? בפירושו על ספר המצוות לרס"ג אומר ר"י פערלא: "כה תברכו – פנים נגד פנים, וזה סימן של אהבה וחיבה". דומיא דכרובים, כפי שאומרת הגמ': "בזמן שישראל עושים רצונו של מקום היו הכרובים פניהם איש אל אחיו דוגמת זכר ונקבה" (ב"ב צט, ע"ב).
אותו יחס של "באהבה" שעליו מצווים הכוהנים בנשיאת הכפיים, אינו יחס חד סטרי אותו נדרשים הכוהנים לפתח כלפי קהילת המתברכים, אלא מצב הצריך לשרור באופן הדדי בין הכוהנים לקהילה המתברכת ובין חברי הקהילה לבין עצמם. בספרו 'נפש החיים' אומר רבי חיים מוואלאזין כי האלוקים חפץ לתת לאדם את כל הברכות שבעולם, אולם כדי שהאדם יוכל ליהנות מהשפע האלוקי היורד עליו הוא צריך להיות ראוי לברכה שכזו. לפי זה, רק במצב שבו שוררות הרמוניה ואהבה בקהילה המתברכת – מצב של "באהבה", יכולה הקהילה להיות ראויה וליהנות מהשפע האלוקי של ברכת הכוהנים. השקפה זו, שעל פיה יכולת הקב"ה להשפיע על המתרחש על הארץ תלויה בהתנהגותנו, מקבלת חיזוק נוסף מדברי רבי חנינא בר פפא האומר: "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל לקב"ה ולכנסת ישראל" (בר' לה, ע"ב).
לכאורה, ואולי לפי פשוטם של הדברים, ניתן להבין כי הגזלה נעשית כשהאדם אוכל את המזון שאינו שלו כל עוד לא בירך, אולם רש"י אינו נוקט בדרך זו, אלא אומר: "גוזל לקב"ה את ברכתו". מסביר זאת בהרחבה הרב א' קאהן בעקבות רבי חיים מוואלאז'ין, כי המזון אינו נגזל מהקב"ה, אבל יש כאן גזילה אחרת: האלוקים ברא את העולם כמערכת שבה האדם יכול לפתח יחסים עם מלך העולם, וכתוצאה ממערכת יחסים זו ירד השפע האלוקי לעולם, וברכת השכינה תחול. האדם שאינו מברך מתרחק מהקב"ה, ואינו מאפשר לשפע השכינה האלוקי לרדת, ובכך הוא גוזל את ברכתו של הקב"ה שאינה יכולה לחול על עם ישראל.
לאור האמור נמצאנו למדים כמה חשוב וחיוני הוא המצב של "באהבה" בברכת הכוהנים. רק במצב של הרמוניה ואהבה בקהילה ובחברה יכולים הכוהנים לתפקד ביעילות כחוליה המקשרת שבאמצעותה מביאה על עצמה הקהילה המתברכת את ברכת הקב"ה. רעיון זה בא לידי ביטוי מעשי הלכתי, לפיו כל כוהן שאינו אוהב את קהילתו או קהילתו אינה אוהבת אותו, לא ישא את כפיו.
חזקו עלינו דברי רבותינו "גדול לימוד תורה שהלימוד מביא לידי מעשה (קיד' מ, ע"ב), ולכן מן הראוי לברר בכל קהילה וקהילה האם וכיצד ניתן להגיע בפועל למצב של "באהבה" המאפשר את תחולתה המקסימאלית של ברכת הכוהנים בכל אתר, ועל ידי כך תתקיים בנו במלואה ברכת הכוהנים: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".
(נשא תשעט)
