כל הפוסטים של ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)

מדוע מגדירה התורה באופן מפורש דווקא את הציווי לעקידת יצחק בשם 'ניסיון'? האם המציאות הקשה בפניה עמדו לוט והגר, לדוגמה,

בתיאור הגניאולוגי של צאצאי נח בולטים שני פסוקים 'מוזרים למדי'. על חם נאמר: "וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי ־ נ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן הַתֵּבָ֔ה

"בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹקים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ". האם מספר המלים הקטן שבתיאור הבריאה מספיק להבנה אפילו בסיסית של המתרחש? השאלה

על הפסוק הפותח את פרשתנו:" וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר" כותב רש"י: "ויקרא אל משה – לכל

"רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה: אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֹת֙ ה' אֱ-להֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם: וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א

שתי משמעויות לפחות למילה תשובה– מענה לשאלה/בעיה,  ובהשאלה, תהליך של חזרה למצב  רוחני קודם. המשותף לשתי המשמעויות הם הרכיבים המגדירים

כמשל, סיפר רבי ישראל מסלנט זצ"ל את מעשה הסנדלר המפורסם. בשעה מאוחרת ראה רבי ישראל את הסנדלר עדיין רוכן על

"כִּי ד' אֱ-להֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טובָה". בויקיפדיה מגדירים את המונח 'טוב' כך- "טוב הוא דבר או מצב רצוי, מהנה, נחשק

חידה שנתית. התורה, המקמצת בדרך כלל במילותיה, 'מבזבזת' למעלה מ-60 פסוקים על חזרה מיותרת לכאורה על פרטי הקורבנות הזהים בפרשת

אחינו היקרים, הסתובבנו בארץ לאורכה ולרוחבה ואנו יכולים לומר כי יהיה זה צעד לא חכם לעזוב את המדבר ולהיכנס לארץ