כל הפוסטים של רט אבי (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])

אירועי השנים האחרונות, ובמיוחד החודשים האחרונים, בהם מצאנו את עצמנו פעם אחר פעם רצים לקול האזעקות למקלטים ולממ"דים, מוקפים בבני

בתקופה הטעונה והמורכבת הזו של אזעקות וריצות לממ"דים, חוסר ודאות וחוסר ביטחון, דאגות וטרדות, כאשר חג הפסח ניצב בפתח, ואנחנו

תחזית מזג האוויר מופיעה בדרך כלל בסוף מהדורות החדשות, כביכול לאחר כל הדברים החשובים באמת- הפוליטיקה, הביטחון, הכלכלה, התרבות והספורט.

המשכן ובגדי הכהונה על חלקיהם ותפקידיהם השונים, מהווים את עיקר פרשיות ויקהל-פקודי החותמות את ספר שמות. בתיאור חלקי המשכן ובגדי

השיחה בין שני האחים המנהיגים משה ואהרון, בעיצומו של המשבר הגדול, מצריכה עיון ולימוד מעמיקים, לשעתה ולדורות. האירוע התחיל בחוסר

זיכרון איננו רק אוסף של נתונים המאוחסנים על דיסק, כרטיס זיכרון, או באזור מסוים במוח. זיכרון איננו רק פעולה פאסיבית

שני חוטים עדינים, רגישים ומשמעותיים שזורים בין פרשת תרומה לבין חודש אדר שאנו נמצאים בתחילתו. חוט החסד והנתינה, וחוט הפרטים

מחקרים שונים בפסיכולוגיה חברתית מראים כי כאשר אדם ניצב למשל מול שני בתי קפה הסמוכים זה לזה- האחד ריק וליד

בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ערב המעמד הגדול של קבלת התורה בהר סיני, עם של עבדים שזה עתה

משה רבנו, המנסה להתחמק מהשליחות המוטלת עליו להוציא את ישראל ממצרים, מתאר את מגבלותיו, ואומר אל ה': "בִּי אֲדֹנָי לֹא