רט אבי (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])לפני הסתלקותו, מבקש משה רבנו מהקב"ה למנות מנהיג לישראל שימשיך את פועלו וינהיג את העם אל ארץ ישראל. כדאי לשים לב למילים המדויקות של משה ושל הקב"ה כאשר הם מאפיינים את הקריטריונים הנדרשים למנהיג.
משה מנסח את בקשתו כך: "יִפְקֹד ה' אֱלֹקי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". את המילים "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם" מפרש רש"י: לֹא כְדֶרֶךְ מַלְכֵי הָאֻמּוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּבָתֵּיהֶם וּמְשַׁלְּחִין אֶת חַיָּלוֹתֵיהֶם לַמִּלְחָמָה. המלבי"ם מפרש כך: "ההנהגה הזאת תיחלק לשתיים – בעת שיצאו לחוץ ללחום עם אויביהם שיצא לפניהם, בעת שישובו אל בתיהם שאז צריך להנהיג ההנהגה הפנימית לעשות משפט בין אדם לחברו".
הצד השווה לשני הפרשנים הללו הוא תכונת הדוגמה האישית, המנהיגות ולקיחת האחריות, גם בחזית החיצונית מול אויבים מבחוץ, וגם בחזית הפנימית החברתית התוך-ישראלית. מנהיג הוא זה שיש בכוחו להוביל את העם להצלחות בזמן היציאה למערכה תוך כדי קריאת 'אחריי', אבל הוא גם זה שיצטרך להוביל אותם חזרה גם אם המערכה לא הסתיימה בניצחון, לשקמם ולעודד את רוחם.
תגובתו של הקב"ה לבקשתו של משה: "יִפְקֹד ה' אֱלֹקי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" גם היא מצריכה עיון: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו". הקב"ה לא מציב תנאים וקריטריונים של כריזמה, חכמה, כושר רטורי וכדומה, אלא מגדיר דבר אחד הנדרש ממנהיג: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ".
את ההגדרה הזו פירש המדרש כך: "שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד", ובמקום אחר כתב כך: "שיהא הולך עם הקפדנים כפי דעתן ועם המתונים כפי דעתן: וסמכת את ידך עליו, שיתברך תלמודו על ידך".
זו תכונת מנהיגות אמת מעבר לדוגמה האישית והרמה המוסרית. בשפת ימינו היינו קוראים לזה יכולת הכלה. המנהיג צריך להיות בעל מבנה אישיות שיאפשר לו להכיל את הרוחות השונות המנשבות בעם, לדעת להתנהג באופן הראוי גם עם הקפדנים וגם עם המתונים, ולהבין שזה המבנה החברתי המגוון של כלל ישראל. מנהיג של עם הוא מנהיג של כל העם, ולא רק של חלק מהעם שאיתו הוא מרגיש יותר בנוח כי הם מתומכיו.
מכאן גם הדימוי לרועה צאן – "כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". רועה הצאן אחראי על כל העדר, הן על הצאן החזק והן על החלש. תפקידו להאכיל את כולם ולהשיב את כולם בסוף יום המרעה, בריאים ושלמים.
