הבניין המשפחתי
יש דבר מה שאינו הוגן בהתבוננות השונה ובהערכה לא צודקת של מאמצי הגברים והנשים. עניין זה מתחיל כבר בפער בין
כל הפוסטים של הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
מעבר למילים
בשעה שאנו מנגנים את מנגינת "ברכו" של ערבית של ראש השנה, או בשעה שקהילות אחרות אומרות "אחות קטנה" לפני כניסת
מגדל רוחני דו-כווני
הנסתרות לד' א-לוהינו – כלל עקרוני זה מציב מחסום בלתי עביר בינינו לבין ריבונו של עולם. אף שנבראנו בצלם א-לוהים
יושר תמידי
נביאי ישראל כבר קבעו כי יסוד המשבר השלטוני הוא השחיתות. שחיתות משמעה קבלת הכרעות והחלטות לא ענייניות, שעיקרן משרת את
לא ניתנה תורה למלאכי השרת
ישנו איזון עדין בין התביעות שהתורה תובעת מהאדם לבין ההכרה שלה באנושיותו. מחד גיסא, אין התורה מקבלת את האידיאולוגיה הכפרנית
הכרעה ציבורית
שתי סכנות אורבות לשלטון בישראל, והתורה בפרשת השבוע מזהירה מהן מאוד מאוד. ראשונה בהן היא "רום לבבו מאחיו" – שלטון
גירושין מוצלחים
"למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה" – בדברים אלה קרא הנביא לסידור נכון של מצוות ד'.
התמודדות ראויה
נביאי ישראל וחכמיהם העלו פעמים רבות את סוגיית "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". קושי עז הם חשו באותן מציאויות
הנקמה במדיין – אז ועתה
מה אנו אמורים ללמוד מנקמת ד' במדיין? פרשתנו כוללת בתוכה את אחד ממעשי הנקם הקשים ביותר, בו מצטווה עם ישראל