כל הפוסטים של הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)

חובה להרים את הראש לעתים ולשוב אל החזון המייסד; תלאות היומיום חוצצות פעמים רבות בינינו לבין השאיפות, ועל כן טוב

אחת הבשורות הגדולות שחוללו ראשוני ספרד הייתה היכולת לקרוא את הפסוקים בתורה העוסקים בריבונו של עולם, בדמותו, בצלמו, במעשיו ובהחלטותיו.

הגבהת החומות, החמרת האיסורים, העצמת הניתוק והפער – הן חלק מהדרכים בהן משתמשת תנועה רוחנית בשעה שהיא פוגשת איומים רבים

בשעת החופה, ובסעודות השמחה בשבוע שלאחריה, אנו מברכים ברכה שלעתים אין אנו מפנים תשומת לב מתאימה לעוצמתה: ״אשר יצר את

איך מתקשרים מחדש לעולם הקורבנות? איך בונים את היחס הנפשי הראוי, בעולם שכל כך רחוק מהרעיון הזה, לכך שאנו מביאים

"….נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ…"   בדרך כלל אנו נוהגים

ברית פרשת ניצבים, וקריאתה כל שנה מחדש לקראת ימי המלכת ד' וכפרת העוונות– מזכירה לנו את היסוד הגדול של התורה:

הכניסה לארץ ישראל מתוארת בספר דברים כדבר המסוכן ביותר העומד להתחולל בתולדות עם ישראל. הסכנה אינה צבאית – הקב"ה מבטיח

  "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי, אשר אנכי מצוה אתכם היום, לאהבה את ד' א-לוהיכם ולעובדו –  בכל לבבכם

אחת לכמה שנים טוב להתבונן על העבר ולחזור על אחד מהאתגרים הלא גדולים אך המשמעותיים ביותר כלפי העתיד. תיקוני ליל