הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)פרשת נח כוללת בתוכה את מה שאנו מצפים מ"בני נח" לעשות. הגמרא בפרק השביעי של מסכת סנהדרין מגדירה שבע דרישות בסיסיות שהתורה תובעת גם מבני נח, ולדעת תנאים שונים, יש עוד. דרישות אלו הן יסוד החיים הנתבע מכל אדם, וביניהן איסור שפיכות דמים ועריות. יש לתביעה זו שני פנים – פן אחד הוא הדרישות מכל באי עולם, אולם היבט זה מכיל בתוכו את הפן השני, שמשמעותו הערכה עמוקה לצלם אלוקים באשר הוא, שהרי לא ניתן לדרוש מהגויים דבר אם אין אנו מכירים בכך שגם הם נושאים בחובם צלם אלוקים.
בד בבד עם התביעות שאנו תובעים מהם, אנו חייבים להפנות גם את החובה כלפי עצמנו, בבחינת "קשוט עצמך". לא מזמן, לקראת סיום תפילת מוסף של יום הכיפורים, אמרנו (במנהג האשכנזים) את פיוט עשרת הרוגי מלכות, ובו פתחנו בעוון הנורא ובכתם הנישא על ידי עם ישראל לדורות – חטא מכירת אחיהם. חטא מכירת אח הוא החמור ביותר, אולם גם מכירת אדם סתם היא מהעבירות החמורות בתורה: "וגונב איש מכרו ונמצא בידו מות יומת". מבחינה הלכתית משפטית טהורה מדובר על ישראל, אולם העובדה שלשון התורה היא לשון כללית מלמדת על כך שמדובר באיסור המוחלט לשלול את חירותו של אדם. הדבר מתיישב היטב עם שאר מצוות התורה, אשר מעניקות חרות מסוימת אפילו לעבדים שנמכרו לממכרת עולם (שבת, יציאה בשן ועין וכדו'). מעבר לכך, גם לו לא הייתה התורה מצווה באופן ממוקד על איסור גניבת האדם, בוודאי שניתן היה להכליל את העוון ביחס זה תחת הכותרת "ועשית הישר והטוב בעיני ד' אלוקיך". מכירתו של אדם אינה הישר והטוב, בשום צורה בה אנו מגדירים את הישר והטוב.
במדינת ישראל של היום מנכרים אנשים ונשים. נשים רבות נמכרות לזנות, ובכך נעשות שתי רעות גדולות – גם הזנות וגם המכירה. גם גורלם של עובדים זרים זכרים לא בהכרח שפר עליהם. אף הם נמכרים לקבלנים שונים, אשר לוקחים את דרכוניהם, וגובים מהם תשלום המביא אותם למעמד של עבד ולא למעמד של שכיר. זהו כתם נורא על החברה הישראלית, שהוא מנוגד למוסר ולצדק, ואף למצוות התורה, ובוודאי שהוא מהווה חילול ד' במשמעו הפשוט.
אין ספק כי טוב נעשה אם נצמצם את מספר העובדים הזרים שבארץ. סיבות רבות מחייבות אותנו לתמוך מאוד במהלך החזרתם לארצם. קיומו של כוח עובדה זול מפתח הרבה תופעות שליליות – הן בחברה הפנימית של העובדים הזרים, הן בהורדה דראסטית של שכר העבודה ודחיקת רגלי יהודים מעבודה, הן בפיתוח אטימות מוסרית לצרכיהם ואי-הענקת שכר הוגן ותנאים סוציאליים, והן בסכנת ההתבוללות המתגברת כתוצאה מנשואי תערובת. בשל כך טוב עושה מדינת ישראל במגמתה הכללית להשבתם לארצם. ברם, כל עוד הם נמצאים בתוכנו, מוטלת עלינו החובה לנהוג עם בני נוח כפי שראוי שבני אברהם אבינו ינהגו – ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט.
אדם הנאמן לדבר ד' ולתורתו צריך לקבל על עצמו עניינים פרטיים וכלליים. במישור הפרטי – אם הוא מעסיק או שוכר עובד זר מוטל עליו לשמור על כל תנאיו, לשלם לו בזמן ושכר הוגן, לדאוג לתנאים סוציאליים מינימאליים, ולנהוג עימו בהגינות. במישור הכללי אנו צריכים להיות שותפים עם גורמים שונים, העוסקים בחתירה לצדק ולמוסר – בין אם מדובר בגורמים פוליטיים, והן אם מדובר במגזר השלישי, אשר חלק מהדברים שהוא עושה הם הדברים הנכונים והראויים. הצירוף של השבתם לארצם, יחד עם הענקת יחס הוגן בשעה שהם מצויים בתוכנו, הוא הדבר הראוי והנכון לעשות, מכוחה של דרך הארץ שקדמה לתורה, אותה אנו קוראים בפרשיות השבוע הקרובות. (נח תשס"ד)
