כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

אחת התכונות הבולטות שמהן יכול להתרשם על נקלה כל מי שמעיין בתורה הוא "חופש המידע". בניגוד לטקסטים בני ימינו, שלא

כהרבה מפרקי ספר בראשית, גם פרשת חיי שרה חושפת, ובעוצמה רבה, פרקים משמעותיים במעשי אבות האומה. אברהם אבינו מביא לקבורת

פרשת וירא מזמנת לנו כמה פרשיות רבות עצמה, שכל אחת מהן מקפלת בתוכה עולם מלא, שאינו נטול שאלות ותמיהות: הריסתה

פרשתנו הולכת-סובבת סביב ה"לך לך". שתי דמויות מרכזיות בה "הולכות" כל העת. אברהם אבינו הולך מבית אביו ומארץ מולדתו בצו

פרשת ניצבים נקראת דרך כלל בשבת הסמוכה לראש השנה, ולא בכדי. ראשיתה מבטאת אחד מתכניו המרכזיים של היום, שבו "כל

במוקד פרשת השבוע מצויה ברית הנכרתת בין ישראל ובין ריבונו של עולם. ההבחנה בין ברית להסכם ממוקדת בשאלת המחויבות. הסכם

מצוות הביכורים שמופיעה בראש הפרשה פותחת בהצהרה רבתי: "והיה כי תבוא אל הארץ"… והלכת אל המקום". יש בה תיאור אקטיבי,

המסכת הגדולה של מצוות התורה מורכבת מרבבות פרטים ופרטי פרטים. אך מעל כולם חופפים אותם "כללים גדולים" שמאצילים מרוחם ותוכנם

לפני שנים אחדות שמעתי מריבי יעקב הלוי, איש ירושלים, את אחד השיעורים הטובים ביותר בתיאטרון החיים. שיעור שמוכר לכל במאי

פרשת בנות צלפחד היא מן הפרשיות המופלאות בתורה. ראשיתה, בבנות בלי-שם. כל מה שיש להן הוא "ייחוס", הא ותו לא.