כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

"מכל עשרת הדיברות", אמר חכם אחד, "לא נותרו בימינו אלא שנים: 'אנכי!' ו'לא יהיה לך!'. את השאר שכחנו". הוא כמובן

אורה הגדול של שירת הים, הניצבת במרכז הפרשה, דחק מעט לשוליה – גם במישור הטקסטואלי, לסוף הפרשה, גם במישור התודעתי

אדל ביטון ע"ה הייתה בת שנתיים כאשר נרצחה בפיגוע אבנים בשומרון. בעקבות יידוי האבנים, התנגשה אמה תבדל"א במשאית ואדל נפצעה

ה"לבוש", במובנו הרחב, הוא חלק מזהותו של אדם. לא ייפלא אפוא שבבואם ליתן סימנים בשמירת הזהות של בני ישראל במצרים,

מערכת המשפט עומדת בשנים האחרונות (וביתר שאת בשבועות האחרונים) תחת מתקפה-רבתי. לצד הביקורת העניינית, לעתים נוקבת, נשמעות אמירות חריפות שלא

המגפה הנוראה שפקדה אותנו רחמ"ל מחייבת את הכל ברגישות מיוחדת. להישמרות מפניה, להימנעות מהדבקת אחרים, לאחריות וערבות לשלום החולים והדואגים

אמרו חכמים: "שקולה צדקה כנגד כל המצוות" (ב"ב ט, א). הרמב"ם, שמקמץ היה במילותיו, הקדיש לה פרק נרחב ב"משנה תורה"

כל המבקש להנחיל את מורשת ישראל ואוצרותיה לבני המאה ה-21 יודע שאחד האתגרים הקשים והגדולים ביותר שניצבים לפניו הוא דרך

מערכות יחסים בתוך המשפחה היו מאז ומעולם דבר נפיץ ביותר. יחסי כלה וחמותה, יחסי הורים וילדים, ויחסי אחים ואחיות בתוך

מוקדה של פרשת השבוע, "בשלח", היא "שירת הים": פרק שירה מופלא, החושף משהו מעצמת הרגשות שחוו בני ישראל במעמד קריעת