כל הפוסטים של הכהן אביעד (פרופ', נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

ה"תרומה" – ההתנדבות, הייתה מאז ומתמיד אחד המאפיינים המרכזיים בעולמה של החברה היהודית. מאות ואלפי הגמ"חים המצויים בחברה הדתית יעידו

בסערת המשפט שמתרגשת עלינו מעת לעת, מדברים רבות ובלשון גבוהה גבוהה על מהפכה חוקתית ועל שלטון החוק, על שקיפות ועל

מערכות יחסים בתוך המשפחה היו מאז ומעולם דבר נפיץ ביותר, אורניום מועשר. יחסי כלה וחמותה, יחסי הורים וילדים, ויחסי אחים

קיומם הנפוץ של יחסי מרות בין אנשים שונים, דוגמת "מעביד" ו"עובד", "מורה" ו"תלמיד", "מפקד" ו"חייל", ובמיוחד כאשר מדובר בבני שני

"והא-להים יבקש את נרדף". פסוק זה היה ליסוד מוסד בעולמה של תורת ישראל. בעוד שדתות אחרות מפארות ומרוממות את בעלי

לאחר המסע המרתק ב"דרך האבות" של ספר בראשית, ההזדהות עם סבלם של המשועבדים המצרים והיציאה הגרנדיוזית משם, תוך כדי המאורעות

נתן שרנסקי ישב פעם עם חבר לארוחה. "בים יש מיליון דגים", שאל את חברו, אתה יודע למה דווקא הדג הזה,

לאחר המחזה הנשגב של קריעת ים סוף, ההוד וההדר של מעמד הר סיני, הציוויים המרובים של פרשת משפטים שחובקים עולם

"לכל שבת יש מוצאי שבת", אומרים בצבא, ולכל קריעת ים סוף ומעמד הר סיני יש פרשת עבד עברי ופרשת "אם

לאורך כל תולדותיו נע העם היהודי בין ערוץ ההיסטוריה לערוץ ההיסטֶריה. כמאמר המשורר: אין יום דל. או מחדל או פסטיבל,