מוסר קולקטיבי
במרכזה של פרשת כי תבוא מעמד הברית בהר גריזים והר עיבל. מעמד זה מתואר בפרוטרוט בפרשה ובמשנה (סוטה ז ה)
במרכזה של פרשת כי תבוא מעמד הברית בהר גריזים והר עיבל. מעמד זה מתואר בפרוטרוט בפרשה ובמשנה (סוטה ז ה)
תפיסת המלחמה המשתקפת דרך מכלול מצוות המלחמה שבפרשות האחרונות ובזו שלנו מלמדת על ההבדל הגדול בתפיסת המלחמה המוסר ומגבלות הפעלת
הפרשנים עסקו בהשוואה שבין התיאור של מעמד הר סיני בספר שמות ובין התיאור שבפרשתנו, ובהשוואה שבין עשרת הדיברות כאן ושם.
דברי הפרידה של משה רבנו כוללים תוכחה על הכשלים וההתנהלות של עם ישראל בכל התחנות בהם עבר מאז יציאת מצרים.
"לא יאבה ד' סלוח לו. כי אז יעשן אף ד' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה
מזמור ל'תודה', למילה קטנה וצנועה שעולמות שלמים תלויים בה, וביכולתה לחולל פלאים. למילה שמשנה את האקלים החברתי, למקום שנעים לחיות
כמה מופלאה ורבת אצילות היא מידת הרחמים והחמלה. ביכולתה להבקיע את החומות הגבוהות והעבות של ה'אני' הרואה רק את צרכי
בפרשתנו מצווה התורה על הצדקה: "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך וגו', לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך
לאחר שהתורה חוזרת על מעמד הר סיני ועשרת הדברות, מובאת פרשת קריאת שמע. פרשה שאנו מצווים לקרוא פעמיים ביום, כמצוות
בנאום הפרידה חוזר משה רבנו, ה'רועה הנאמן', על חלק מהמצוות ומוכיח את עם ישראל, על כשלונות העבר. אנו מכירים, להבדיל,