בחירה וזהות עצמית

חכמים דרשו: "'וידבר ד' אל משה במדבר סיני'- למה במדבר סיני? מכאן שנו חכמים: ב-ג' דברים ניתנה התורה: באש ובמים ובמדבר. באש מנין? 'והר סיני עשן כולו וגו" (שמות יט), ובמים מנין? שנאמר (שופטים ה): 'גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים' ובמדבר מנין? 'וידבר ד' אל משה במדבר סיני'. ולמה ניתנה ב-ג' דברים הללו? אלא מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם הם, שנאמר (ישעיה נה): 'הוי כל צמא לכו למים'" (במדבר רבא א ז). מדוע המדבר הוא מרכיב כל כך משמעותי בנתינת התורה?
המדבר הוא לא רק התווך הגיאוגרפי שבין ארץ מצרים לארץ ישראל. המדבר הוא המקום שבו עובר עם ישראל תהליך מעצב משמעותי ביותר בהיסטוריה שלו ושל העולם כולו, המעבר מתרבות זרה מצרית, לגיבוש ועיצוב זהות ותרבות רוחנית עצמית. זהותו הייחודית של עם ישראל שונה מכל העמים: "כי הנה עד יציאת מצרים היו ישראל מעורבים בשאר האומות גוי בקרב גוי, וביציאתם נגאלו ונבדלו" (דרך ה' – ח"ד פ"ח). בטרם ייכנס לארצו ויכונן את ממלכתו עם ישראל, נדרש הוא לעבור מעין 'סדרת חינוך' רוחנית. זו גיבשה את זהותו והיוותה מצפן שכיוון את התנהלותו בצמתי ההיסטוריה שלו מאז ועד עולם. השיא של התהליך היה במעמד מתן תורה.
לתהליך זה נבחר דווקא המדבר. "המעלה אותנו מארץ מצרים, המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה, בארץ ציה וצלמות, בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם" (ירמיהו ב ו). המדבר 'הפקר לכל' משום שאין איש יכול להתקיים בו. בו עם ישראל מתקיים באופן ניסי, מתבדל מעמי העולם כדי לגבש את זהותו העצמית. במדבר משתחרר עם ישראל מהתלות בהתמודדות עם צרכי הקיום והשרידות (עי' תפארת ישראל למהר"ל פרק כו). בשנות המדבר עם ישראל חווה בצורה בלתי אמצעית קיום ניסי, מידי יום. הוא שכן במחנה שמרכזו משכן שבו שרתה שכינה ומשה רבנו מלמדם תורה שצוהו הקב"ה בהר סיני. בגלל תהליך זה מכונה עם ישראל כמי שעלה 'מן המדבר'. "'מי זאת עולה מן המדבר' (שיר השירים ח ה). וכי מן המדבר העלה אותם? והלא ממצרים העלה אותם! וכו'" (מדרש זוטא שיר השירים ג ו). אלא מכאן ש"כל המעלה והדיבור שקנו ישראל הוא מן המדבר! וכן הוא אומר "מי זאת עולה מן המדבר", עילוין של ישראל הוא מן המדבר, תורה מן המדבר, מן מן המדבר, שליו מן המדבר, ענני כבוד מן המדבר, הלבישם רקמה והעדם עדי, והנעילם תחש, ונשא את ראשם, ונתיחסו למשפחותם, ונתחבבו לפני המקום, הכל מן המדבר, שנאמר (דברים ל"ב, י'): 'ימצאהו בארץ מדבר' וכו', וכן הוא אומר (ירמיה ל"א, א'): 'מצא חן במדבר'" (הש"ך במדבר א א).
התהליך המדברי שמתואר בספר במדבר היה מורכב ומסובך. היו בו אירועי גאות ושפל, נסיקה ונפילה, הצלחות וכישלונות, בנין ומשברים. אירועים בהם התעצבה והתגבשה הזהות היחודית וכאלה שבהם היא התערערה והיטשטשה.
בעיון שלנו בפרשיות השבוע אנו מבקשים ללמוד על סוגיות הבחירה. בפרשתנו נצביע על המשמעות הקריטית של גיבוש ה'זהות העצמית' והשפעתה על הבחירה ותהליכיה.
'זהות עצמית' אינה רק אוסף של תכונות אופי מולדות. היא כוללת גם תפיסת עולם, ערכים, יעוד בחיים ושאיפות מכוננות. הזהות העצמית מבדלת את האדם ומייחדת אותו מזולתו. אחת מהמשימות של האדם בתהליך בנית האישיות היא לעצב את זהותו העצמית, בסוג של 'מדבר' אישי, ומתוך התמודדות עם כוחות חיצוניים שעלולים לטשטש אותה.
'זהות עצמית' היא המצפן המורה את הכיוון בחיים. היא קוראת לו להיות הוא עצמו ולא חקיינות חיצונית של אחרים. במיוחד כאשר אדם נמצא בצומת דרכים בחייו ועליו להכריע לאן לפנות. עפ"י ה'זהות העצמית' שלו ולא על פי מה שנחשב אצל אחרים.
(במדבר תשעח)