כל המאמרים במדור מבט לחיים מתוך הפרשה

אחד מהאתגרים הגדולים שלנו בחיים הוא לדעת להכיל את הפער שבין החזון למציאות ובין הרצוי למצוי. דומה שהפער הזה מובלט בפרשתנו בהקשר לבניית הארון על

ייחודו של ט"ו באב מתואר במשנה (תענית ד, ח): "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן

פרשתנו מזהירה את הדיינים מחולשה בעת שיושבים בדין: "…לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקים…". החזקוני מסביר שיש כאן מעין הבטחה, שאין לדיין לחשוש מתגובה

בני גד ובני ראובן קיבלו את נחלת עבר הירדן המזרחי, בתנאי שיהיו שותפים מלאים בכיבוש הארץ. אולם, מסתבר שלא רק בני גד וראובן קיבלו נחלה,

פרשתנו מתמקדת בהכנות המיוחדות של עם ישראל לקראת כניסתו לארץ. הפרשה פותחת במפקד לאומי לקראת ירושת הארץ וחלוקתה. בהמשך, משה מבקש מחליף שימשיך וינהיג את

לפני ימים אחדים למדנו בדף היומי מימרה תמוהה שמתייחסת לפרשתנו: "משה כתב ספרו, ופרשת בלעם, ואיוב" (בבא בתרא יד ע"ב). לכאורה, מה החידוש שבדברי הגמרא?

בכל הדורות ניסו רבים להסביר מה היה פשעו של משה עד כדי שניטלה ממנו מנהיגותו. מתוך הפסוקים עולה שמשה נצטווה לדבר אל הסלע, ובמקום זאת

החלק המרכזי של פרשתנו עוסק במחלוקת ובסכנותיה. קורח ועדתו קוראים תיגר כנגד מנהיגותו של משה. זו דוגמה למחלוקת הנגועה במניעים אישיים פסולים, ואינה מחלוקת לשם

בשבוע שעבר, זכיתי להיות נוכח בחופה, שהכלה היתה נינה של משה מושקוביץ ז"ל מבוני הארץ, איש משואות יצחק והחתן נכד לעזריאל בן דב ז"ל מבוני

פרשת 'בהעלותך' מתארת את אחת מהתקופות המאתגרות של עם ישראל. העם נאלץ לעזוב את הר סיני ולצאת למסע, ללא לוח זמנים מתוכנן עד ההגעה לארץ