הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)פרשתנו מזהירה את הדיינים מחולשה בעת שיושבים בדין: "…לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקים…". החזקוני מסביר שיש כאן מעין הבטחה, שאין לדיין לחשוש מתגובה אלימה של אחד מבעלי הדין בשל פסיקתו, משום שבעלי הדין מבינים שהשופט מייצג את משפט התורה ואין לו נגיעה אישית בדין. חז"ל הבינו שהפסוק הוא הוראה מחייבת לשופט לדון בלי משוא פנים, גם במחיר של חשש של פגיעה בו: "…שמא תאמר מתיירא אני מפלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא יקצץ את נטיעותי תלמוד לומר לא תגורו מפני איש" (ספרי דברים יז).
ריש לקיש בגמרא (סנהדרין ו ע"ב) סבור שכל עוד השופט אינו יודע מה תהיה הכרעתו, הוא רשאי לפרוש מהדין. אולם, כאשר כבר גיבש מסקנה, הימנעותו מפסיקה מהווה פגיעה חמורה בצדק משום שנמנע הוא מלהרשיע את הרשע.
מלשון מדרש ההלכה נדרש השופט לפסוק משפט צדק גם במחיר של חשש של סכנת חיים, אבל בפסיקה יש מי שמגביל ומסייג: "אף שמוחזק [=בעל הדין] לרשע, מכל מקום לא נחשדו ישראל להזיק להמית נפש בשביל שמחייבו בדין. אבל במוחזק למועד בכך, ודאי שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש. אבל בשביל היזק ממון אין לו לדיין להסתלק מן הדין…" (שבות יעקב א, קמג).
המחויבות של הדיינים, הכרוכה גם במחירים אישיים, נובעת מהחשיבות של השמירה של הסדר הציבורי והמאבק הבלתי מתפשר בשחיתות, כדי להגן על החברה. אסור שלחץ חברתי וציבורי ירפה את ידיה של המערכת המשפטית, שלולא קיומה החברה לא תשרוד. ההפטרה המיוחדת של שבת חזון נבחרה לא רק כדי לזכור את העוולות שבעטיין נחרב הבית. להפטרה קשר ישיר לפרשתנו שמדגישה את חשיבותה של מערכת המשפט. הנביא קורא לא רק לחשבון נפש ולתיקון במישור הפרטי, אלא קודם כל לתיקון חברתי, שראשיתו בהנהגה ובתיקון המערכת המשפטית, שהייתה מסואבת באותה תקופה. הנביא מקונן על מציאות שאין בתי דין שעומדים לצד האוכלוסיות המוחלשות ובתוכן יתומים ואלמנות – "יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם", שרים סוררים שלוקחים שוחד ושלמונים. מציאות כזו גורמת לחוסר חמלה ולחוסר צדק בחברה.
לצערנו, גם בימים אלו הקיטוב והמחלוקות גורמים להפרה של הסדר הציבורי. קיים צורך דחוף לשמור על גבולות המחאה ולא לחצות את הקווים אדומים שעלולים להפר את הסדר הציבורי, וחלילה לגרום לשבירת כלים ולמלחמת אחים. על השופטים והשוטרים להיות נחושים ולמנוע הפרות סדר במציאות המורכבת ובמרקם החיים העדין שבהם אנו מצויים.
