הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)השנה יום הכיפורים חל בשבת. מעמד השבת גדול ממעמדו של יום הכיפורים, שכן המחלל את השבת חייב סקילה ואילו מי שעושה מלאכה ביום הכיפורים (שלא חל בשבת) חייב כרת. מצד שני, צביונו של יום הכיפורים ניכר היטב במהלך השבת. ש"י עגנון תיאר זאת כך:
"שמזדמן לשבת קדש אורח הגון כגון ראש חודש, הוא נותן לו תפילה אחת (שכן ראש חדש שחל בשבת מתפללים מוסף של ראש חדש ולא של שבת). כשמזדמן לשבת אורח גדול מראש חדש כגון יום טוב, הוא נותן לו כל התפילות (שכן כשחל יום טוב להיות בשבת מתפללים כל התפילות של יום טוב ולא של שבת), אבל שום סעודה אינו נותן לו. אמנם כשמזדמן לשבת אורח שהוא גדול מאד שאין גדול ממנו, היינו היום הקדוש יום הכיפורים, הרי הוא נותן לו כל התפילות וכל הסעודות" [מתוך "ימים נוראים"].
יש דמיון בין שבת ליום הכיפורים. בשבת ניתנו הלוחות הראשונים, וביום הכיפורים ירד משה עם הלוחות השניים. הלוחות הראשונים שניתנו בשבת הם מעשה אלוקים. מייד לאחר שבירתן נצטווה משה ליצור בעצמו לוחות חדשים. "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים… שיש בו סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות". הלוחות הללו עוצבו על ידי משה וניתנו בתום תהליך התשובה של העם.
ההבדל שבין הלוחות הראשונים לשניים משתקף בהבדל שבין יום הכיפורים לשבת. ביחס ליום הכיפורים נאמר: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם …". ביחס לשבת נאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה". בעוד קדושת יום הכיפורים נוצרה בידי ישראל ונקבע ליום סליחה וכפרה לדורות, הרי שהשבת התקדשה על ידי הקב"ה והיא ניתנה כמתנה לעם ישראל ללא כל מאמץ מצד ישראל.
המפגש שבין יום הכיפורים לשבת הוא מפגש שבין 'איתערותא דלעילא' ו'איתערותא דלתתא', בין מתנת הא-ל (שבת) לתוצר של מאמץ אנושי (יום הכיפורים). כך גם בא לידי ביטוי הסיום של ברכת היום בתפילת העמידה: "מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים". הקב"ה קידש את השבת, ואנחנו מקדשים את יום הכיפורים. לכן, גם השבת מפנה את מקומה ליום שזכה להיות לסליחה וכפרה לכנסת ישראל.
השילוב של השבת ויום הכיפורים בא לידי ביטוי גם בתפילה. פולמוס גדול היה על אמירת 'אבינו מלכנו' ביום הכיפורים שחל בשבת. המחבר הכריע שאומרים 'אבינו מלכנו', שכן זו שעת גמר דין. לעומתו, הכריע הרמ"א שאין אומרים 'אבינו מלכנו', מפני שזו שאלת צרכים ואין לבקש בשבת (שו"ע ורמ"א תרכב,ג). שמא ניתן לומר שכאשר יום כיפורים חל בשבת, אזי אין צורך באמירת 'אבינו מלכנו' משום שהשבת היא אות הברית בין הקב"ה לכנסת ישראל ומאמינים אנו שבכוחה לכסות על הפשעים – "על כל הפשעים תכסה האהבה".
רק בתפילת נעילה, רגע לפני צאת השבת, כל קהילות ישראל זועקות בקול 'אבינו מלכנו'. ייתכן שהשנה יהיה ראוי שכל הקהילות תאמרנה "אבינו מלכנו" בכל התפילות במהלך יום הכיפורים. כעת, כשאנו נמצאים בשעת מלחמה, ברגע של חיתום הדין, נתאחד כל קהילות ישראל ונבקש בפני ריבון העולמים שיעננו בזכות הטבוחים על ייחודו, בזכות אלו שקידשו את שמו באש ובמים. השנה, אפשר לומר "אבינו מלכנו יש בנו מעשים" – עם שלם שמוכן למסור את נפשו למען שמך, עם שלם שמוכן לעזוב את ביתו ואת עבודתו ולצאת למלחמה על מנת להגן על עמו ועל ארצו – נחלת ה'.
