הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)אחד מהפיוטים המרגשים ביותר הנאמרים במהלך ראש השנה ויום הכיפורים הוא 'ונתנה תוקף'. בפיוט זה בא לידי ביטוי אפסיותו של האדם – "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר …משול כחרס הנשבר", ולעומתו בורא עולם "מלך א-ל חי וקיים". הפיוט מתאר את אופן עמידתנו לפני הקב"ה: "וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון, כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו …". מילים אלו נכתבו בהשראת המשנה במסכת ראש השנה (א, ב): "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון..".
האמוראים נחלקו בפרשנות המילים "בני מרון": "מאי כבני מרון? הכא תרגימו כבני אמרנא. ריש לקיש אמר: כמעלות בית מרון. (אמר) רב יהודה אמר שמואל: כחיילות של בית דוד" (ראש השנה יח ע"ב). רש"י מסביר כבני אמרנא: "ככבשים שמונין אותן לעשרן, ויוצאין זה אחר זה בפתח קטן, שאין יכולים לצאת כאחד". כמעלות בית מרון – "הדרך קצר, ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה, שהעמק עמוק משני צידי הדרך".
שני ההסברים הללו מתארים את עמידתנו כיחידים בפני הקב"ה. כל אחד הולך במעבר צר, שאינו מאפשר לחבר נוסף הליכה בצידו. אולם, לפי ההסבר השלישי עמידתנו שונה. אנו עומדים 'כחיילות בית דוד' – כלומר, אף על פי שכל חייל נמנה בפני עצמו, כולם שייכים לצבא אחד. עמידתנו היא כקבוצה ולא כיחידים. פירוש זה נתמך מגרסת כתב יד קויפמן על המשנה הנחשב מדויק ביותר: "כבנומרון", נומרון אינו אלא תעתיק של מילה יוונית שפירושה גדוד. דהיינו כמו גדוד חיילים – כחיילות בית דוד.
ההבדל המהותי בין פירוש זה לקודמיו הוא במטרה ובתכלית. בעוד שני הפירושים הראשונים התמקדו במשפט הנערך לכל אחד על ידי הקב"ה, הרי שלהיות כבני חיילות מעיד על מצעד צבאי של החיילים, המיועד לכבודו של הקב"ה. בראש השנה ממליכים אנו את ה' למלך על כל העולם. לשם כך עומדים אנו כצבא במסדר ומריעים וממליכים את הקב"ה. התרועות של השופר הן תרועות המלכה. לעומת זאת, שני הפירושים הראשונים מתארים את עמידתנו כיחידים שעומדים לפניו במשפט. מחבר הפיוט הכריע ואימץ את הפרשנות שעמידתנו 'כבני אמרנא' – ככבשים שמונה הרועה. כך שבאמירת "ונתנה תוקף" כל מתפלל מרגיש את חרדת הדין.
אולם, השנה התחושה היא שעמידתנו היא כ"חיילות בית דוד", ומסביר המהר"ל בחידושי האגדות על מסכת ראש השנה (יח ע"א): "אמנם שמואל סבר כחיילות בית דוד שהולכים מסודרים למלחמה כל אחד ואחד כפי מדריגתו [בפני עצמו], והם מתקשרים בקשר אחד גם כן… רק כחיילות של בית דוד שכל אחד יש לו מדריגה בפני עצמו ויש לו חבור אל הכלל". לדעת המהר"ל, חיילות בית דוד הוא דימוי שמשדר עוצמה גדולה יותר. כל אחד נבחן גם בפני עצמו וגם מתוך החיבור אל הכלל.
עומדים אנחנו בפתחה של שנה חדשה כחיילים במסדר. לא כיחידים אלא כקבוצה גדולה שנלחמה כל השנה, וממשיכה להילחם מכאן והלאה כדי להגן על העם והארץ. מדובר בצבא הנמצא בחזית יחד עם האזרחים שנמצאים בעורף. כולם שותפים: מכוחות הביטחון לסוגיהם השונים ועד כוחות הרפואה, החילוץ, והמתנדבים הרבים בכל אתר ואתר. ואיתם כל אלו שנעקרו מביתם ונאלצים להילחם ולהתמודד עם מציאות קשה. וכאשר נאמר את המילים המרעידות "מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו", נעמוד עם הנרצחים והנופלים שנהרגו ונטבחו על קדושת ה'. וכאשר נאמר את המילים "מי ברעב ומי בצמא" נזכור את החטופים שנרצחו ומתו ברעב ובצמא. ונצרף יחד איתנו את החטופים שנמצאים במנהרות החשוכות, הם החלוצים של חיילות בית דוד, ונתחנן לפני היושב במרום שיוציאם מחושך וצלמוות. עשה למען שמך ועשה למען מקדישי שמך.
