הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)המלחמה הארורה גבתה מאיתנו מחיר נורא של חללים ופצועים בגוף ובנפש. עבור מדינה שלמה, הפרטי והאישי התערבבו באסון לאומי קיצוני שראשיתו אטימות, קהות חושים והתנשאות נוראית, ולאחריה החלה מלחמת גבורה. משפחות רבות נעקרו מבתיהם החטופים נמצאים במנהרות החושך וסובלים מעינויים צמא ורעב. והיום יותר מתמיד, הקיטוב הולך ומתעצם סביב הוויכוח או הדיון בנושא החטופים שסבלם קשה מנשוא. הניצחון במלחמה חייב לקחת בחשבון לא רק את מיטוט החמאס ושחרור החטופים אלא גם את הצורך לאחות את הקרע והשסע בחברה הישראלית. להנמיך חומות ולבנות גשרים של הסכמות, לקרב גם בין הרחוקים שבניצים, לחזק את הערבות ההדדית ולמנוע פילוג. כל זה דורש שיח ומפגש בין קבוצות שונות, התרחקות ממילים רעילות שעלולות להחריף את הקרע. פרשתנו מלאה במצוות ואני רוצה להתמקד באחת מהן.
שני תיאורים ישנם ביחס למצות פריקה וטעינה. האחת, כתובה בספר שמות (פרשת משפטים) והשנייה מצויה בפרשתנו. בספר שמות (כג ,ה) הכתוב מדגיש שאת המפגש של האדם עם סיטואציה מורכבת במפגש בין שני שונאים: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ…." לעומת זאת בספר דברים (כב, ד) הפסוקים מדברים על מפגש רגיל בין שני אנשים: "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם …".
הגמרא במסכת בבא מציעא (לב ע"ב) התייחסה למפגש שבין השונאים וכך נאמר:
"תא שמע: אוהב לפרוק [ = חבר טוב זקוק לעזרה בפריקה] ושונא לטעון [ = ולידו שונא שלך שזקוק לעזרה במצות טעינה] – מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו. ואי סלקא דעתך (=ואם עולה על דעתך) צער בעלי חיים דאורייתא, הא עדיף ליה [ = ולכן עדיף לעזור לחברי לפרוק?!] ! – אפילו הכי, כדי לכוף את יצרו עדיף. [ =גם אם צער בעלי חיים מהתורה עדיף לעזור לשונא שלך בטעינה כדי לכוף את היצר] "
הגמרא מתארת מציאות, שבה אדם פוגש שני אנשים שונים, הזקוקים לעזרתו. האחד, אוהבו וידידו, המבקש עזרה בפריקה. והאחר שונאו, המבקש ממנו עזרה בטעינת המשא. בדרך כלל, ההלכה מעדיפה את העזרה בפריקה מאשר את העזרה בטעינה. המשא שעל גבי הבהמה כבד, והפורק את המשא מונע צער בעלי חיים. אולם במקרה שלפנינו, נוצרה הזדמנות אדירה לאדם להושיט יד לשונאו. חז"ל סבורים, שלמרות שאיסור צער בעלי חיים הוא מהתורה, נדרש האדם לעזור לשונא ולטעון את המשא ונימוקם "כדי לכוף את יצרו". התוספות במקום מעלים עיקרון חשוב. כאשר אדם שונא את פלוני הרי שגם פלוני שונא אותו וזאת על פי הפסוק: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" כשם שבמים נראים בדיוק תוויות פניו של המסתכל, כך יחס הזולת אלינו הוא שיקוף מדויק של יחסנו אליו. זו הסיבה שחז"ל לא וויתרו על ההזדמנות הגדולה שנפתחה בין שני אנשים שאינם אוהבים אחד את השני. מדובר במפגש קשה, תובעני, שבמהלכו נדרש האדם להתגבר על ה"אגו" שלו ולעזור לשונאו בעת מצוקתו. כפיית היצר זו מלאכה קשה, אבל היא נושאת פרות. רבים שואלים את עצמם מה ניתן לעשות בתקופה הקשה שבה אנו נמצאים והתשובה היא "כפיית היצר" לעשות מעשה קטן, שיכול לשנות ולו במעט את התדמית שלנו בעיני אלו שכועסים עלינו . מתן עזרה גם למי שאין אנו אוהבים והשתתפות בצער של האחר גם אם הוא מרקע אחר. מעשים אלו יוצרים שינוי, וכך גם נוסיף אהבה שתביא לחיבור בין חלקיה השונים של החברה הישראלית .
