בספר בראשית עוסקים, בין השאר, במשבר עולמי של יחסים אנטי מוסריים, בין אנשים – גזל, גילוי עריות שמובילים לידי שחיתות ואובדן העולם במי המבול ושיקומו
רוח גדולה של נדיבות שרתה בקרב העם בעת הקמת המשכן. וכך מתארים הכתובים: 'וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר
הלוחות הראשונים ניתנו כשהם כתובים באצבע אלוקים: 'וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים' (שמות לא).
אחת היצירות המיוחדות שהיו במשכן ובמקדש הן הכרובים. וכך נאמר: 'וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת: וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה
בילדותנו הייתה מספרת לנו הגננת, שרק המצרים הוכו בעשר מכות. היהודים ששהו בארץ גושן לא נפגעו. וכך מפורש במשנה אבות (ה,ד): 'עשרה נסים נעשו לאבותינו
בפרשיות ויקהל פקודי המתארות את בניית המשכן, יש חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה תצוה. כידוע, אין התורה חוזרת על פסוקים לחינם, ובודאי שלא בפסוקים כה
פרשת תצווה פותחת במצוות העלאת נר התמיד: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז כ). רש"י מדגיש את ההבדל בין
שבת פרשת "תצווה" ("זכור") סמוכה השנה לפורים. קיים מכנה משותף מעניין במיוחד בין הפרשה לבין מגילת אסתר, והוא נושא הבגדים. נושא זה בולט בפרשה ובמגילה,
טענתן המרכזית של בנות צלפחד בעמדן לפני משה: 'לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ'. לטענה
ההתרגשות הגדולה שאחזה בעם לקראת מעמד הר סיני, נתנה את אותותיה בעת שהגיעו לירכתי הר סיני: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה
