הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)תודה מיוחדת מגיעה ליתרו, על כך שלימד אותנו להגיד תודה. בעיצומו של המפגש המרגש, שבין יתרו למשה אנו עדים לאמירת תודה וברכה, היוצאת מקירות לבו של יתרו:
וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם (י"ח,י).
ההודאה המרשימה של יתרו מעוררת ביקורת מצדו של ר' פפייס על עם ישראל וזו לשונו:
תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'. (סנהדרין צד ע"א)
ר' פפייס תמה, היכן עם ישראל ומדוע אינו אומר 'ברוך'?! וכך ר' פפייס מבקר גם את חזקיה המלך:
תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה, עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שנאמר: מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו',
ר' פפוס היה ידוע כדמות קיצונית ובכמה מקרים ר' עקיבא השתיקו – "אמר ר' עקיבא דייך פפוס…". (מכילתא ר' ישמעאל פרשה ו'). ואף שר' פפוס נועז ומבטא את ביקורתו בתקיפות יש להקשיב היטב לדבריו. ביקורתו של ר' פפוס על חזקיה מוצדקת. חזקיה שנעשו לו נסים רבים אינו אומר שירה, ולכן כאשר עלתה מחשבה לפני הקב"ה שיהיה משיח אמרה לפניו מידת הדין: "רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך – תעשהו משיח? לכך נסתתם".
אולם כיצד ניתן להבין את ביקורתו של ר' פפוס על עם ישראל? וכי ישראל לא ברכו את ה' ב'שירת הים'? הרי העם כולו האנשים והנשים פצחו בשיר?!
אם נעמיק בדבריו של ר' פפוס נוכל להבחין בין בקורתו על ישראל, ובין ביקורתו על חזקיה. בעוד שר' פפוס מבקר את חזקיה על כך שלא אמר 'שירה' , הרי שאת ישראל הוא מבקר על כך שאינם אומרים 'ברוך ה'.
שירת הים היתה ספונטאנית. מיד לאחר התרחשותו של הנס אומרים ישראל שירה – 'אז ישיר משה ובני ישראל'. אולם לאחר מכן העם עובר ניסיונות קשים ונסים מורכבים. כאשר הנסים והמופתים הופכים להיות חלק משגרת החיים שוכחים לומר 'ברוך'.
יתרו מגיע מרחוק ושומע את ספור יציאת מצרים ממשה, מיד מארגן סעודת מצוה:
וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: (שמות יח ,יב)
דוקא יתרו שבא מבחוץ, מעין 'אורח לרגע' יכול להתרגש מחדש מהנסים ולעורר את העם כולו לומר – "ברוך". יתרו באופיו הוא איש מפרגן, היודע להכיר בטובה שנעשתה לו. לפני שנים כאשר משה הציל את בנותיו הוא הוכיח אותן:
וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם.
יתרו גוער בבנותיו על כך שלא הכירו טובה לאיש שהצילם, הוא מבקש מהן שיזמינו אותו לביתו. אף כעת, כאשר הוא שומע על הנסים הגדולים, על הטוב האלוקי הוא משנס את מותניו ומארגן סעודת הודייה. יתרו הוא גם תיאולוג – 'כהן מדין' ולכן בשמעו את הנסים הוא מכריז: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם".
ברכתו של יתרו אומצה לדורות, וחז"ל קבעו הלכה: (ברכות נד ע"א)
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה … מנא הני מילי? [מנין הלכה זו] אמר רבי יוחנן, דאמר קרא: "ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל".
ברבים מן הקהילות נעשו סעודות הודיה על נס המלחמה. אולם יתרו מלמד אותנו שחובת התודה היא נצחית ועל בניה של האומה מוטלת חובה לברך על מקומות שנעשו בהם נסים לישראל מהעבר הרחוק. זכינו שיתרו יתסיס אותנו ויאמר לנו – התעוררו! – בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם.
(יתרו תשסט)
