פרשתנו מתמקדת בהכנות המיוחדות לקראת הכניסה לארץ. בסופה חורגת לכאורה התורה מהרצף וחותמת במצות הקורבנות בכלל וקרבן התמיד בפרט. התורה עוסקת בעיקר במוספים אולם היא
עשו ויעקב מתברכים בברכה שנראית דומה. 'ברכת הטל' ו'משמני הארץ', אבל יש הבדל גדול בין הברכות. בברכת יצחק ליעקב נאמר: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקים מִטַּל הַשָּׁמַיִם
פרשתנו עוסקת בהרחבה במציאת שידוך ליצחק. אחת השאלות המרכזיות בתהליך השידוך הוא אודות היחס שבין ההשקעה הנדרשת מהאדם בחיפוש המתאימה לו לבין מעורבותה של ההשגחה
"עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום" [אבות ה,ג]. אברהם נתבע בניסיון הראשון ובניסיון האחרון
לפני מספר שבועות התחוללה סערה תקשורתית ופוליטית בעקבות אמירתו של שר החינוך ש"יש צורך ב'מסירות נפש' על ישוב ארץ ישראל". ייחסו לו כוונות שונות ממה
כאשר חוה יולדת את בנה הבכור היא הייתה כה מאושרת עד אשר חשבה, שהיא זו שיצרה אותו, כפי שמשתמע מקריאת שמו: " וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת
יעקב מזמין לפני מותו את בניו לדברי פרֵדה וברכה אישיים. במפגשי פרידה לא נהוג "לסגור חשבונות" אלא דווקא האווירה במפגשים אלו היא פייסנית ומאירת פנים.
מאז היעלמות יוסף, ממאן יעקב להתנחם וחי בעצבות מתמדת. צערו הגדול גרם לכך שזיקנה קפצה עליו. נקודה זו מובלטת במפגש שמתרחש בינו לפרעה. כאשר יעקב
פרשת יהודה ותמר קוטעת את הרצף בתיאור הירידה של יוסף למצרים. במקביל לסיפורו של יוסף מבקשת התורה להתמקד במשבר שמתרחש במשפחתו המצומצמת של יהודה. בתקופה
יעקב נאלץ להתחתן עם שתי אחיות בשל תעלוליו של לבן חותנו. נישואיו עם לאה גרמו ליעקב תסכול והוא מתבטא על כך בחריפות: 'וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן
